בעבר, הייתי מרבה לשמוע את אחיי ואחיותיי אומרים, "כל מה שאלוהים עושה הוא לטובה. זה כל מה שאנשים צריכים." הודיתי בכך והסכמתי לכך, אולם לא היתה לי כל הבנה בנושא מתוך חוויותיי שלי. מאוחר יותר, רכשתי מידה של הבנה דרך הסביבה שאלוהים יצר עבורי.
היה לי רצון עז במיוחד בלבי להשיג מעמד. תמיד קיוויתי שהמנהיג ישים לב אליי ושאחיי ואחיותיי יחשבו עליי טובות, אולם המציאות מעולם לא היתה כפי שקיוויתי. במשך מספר שנים, לא משנה עם מי הייתי מצוותת במילוי חובותיי, תמיד הייתי "העוזרת". לא משנה מה קרה, המנהיג תמיד היה דן בכך עם שותפתי ומסדר כך שהיא תטפל בעניינים. נדמה שבעיני המנהיג, הייתי אדם לא חשוב וחסר משמעות. זה ממש הוציא אותי מאיזון. חשבתי: "אני ממלאת את אותו סוג של חובות ואינני גרועה מאחרים. מדוע אני תמיד 'העוזרת'? מדוע אני תמיד מתחת לאדם אחר?" חוויתי לא מעט ייסורי זיכוך מפני שמשאלותיי לא יכלו להתגשם, וכל הזמן חייתי בתוך אי-הבנתי את אלוהים. לא יכולתי להימלט מזה. יום אחד, המנהיג הורה לשותפתי לחבר טקסט מסוים, אבל לא ביקש ממני לעזור. זה פגע בעצב חשוף אצלי. על אף שידעתי שאסור לי לרדוף אחר דבר חסר ערך שכזה, פשוט לא יכולתי להניח לזה, ושוב שקעתי בכאב. חשבתי: מדוע מצבים מסוג זה תמיד מוצאים אותי? מדוע המצבים הללו לעולם אינם מה שאני רוצה? מדוע אלוהים עושה דברים כאלה? לחלוטין לא יכולתי להבין זאת.
