התחל בחיים חדשים - "ראיתי את נועם האל" (סרטון מוסיקלי רשמי)

מבוא

ראיתי את נועם האל

אני שומע קול מוכר הקורא לי מפעם לפעם.

ער ומביט לראות, מיהו זה המדבר.

קולו רך אך חמור, דמותו כה יפה!

סובל עונשים ונושא סבל רב, מלוטף בידו האוהבת.

אז הבנתי שזהו האל הכול יכול שבו נאבקתי.

שונא את עצמי, בחרטה רבה, חושב על אשר עשיתי.

מושחת עמוקות, ללא אנושיות, עתה רואה אני את האמת.

בהתחלה חדשה, שואף לחיים אמיתיים, למלא את חובתי.

למעמד, מתחרה באלוהים, אני שפל ונחות.

אלוהים הוא עדיין אלוהים – אני כה בור ונבער.

טיפש וגאה מכדי להכיר את עצמי האמיתי.

הייתי חסר בושה ונבוך. ליבי מלא חרטה.

אני שונא את עצמי, לא יודעלְמה לי לחיות.

הכרת שלושת השלבים של עבודת האל היא הנתיב להכרת האל חלק 1

עבודת ניהול האנושות נחלקת לשלושה שלבים, ופירוש הדבר הוא שעבודת הושעת האנושות נחלקת לשלושה שלבים. שלושת השלבים האלה לא כוללים את עבודת בריאת העולם – אלה הם שלושת השלבים של העבודה בעידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות. עבודת בריאת העולם הייתה עבודת יצירת האנושות כולה. זו לא הייתה עבודת הושעת האנושות ואין לה כל קשר לעבודת הושעת האנושות, מפני שכאשר העולם נברא, השטן טרם השחית את האנושות, ולכן לא היה צורך בביצוע עבודת הושעת האנושות. עבודת הושעת האנושות החלה רק כאשר האנושות הושחתה, ולכן עבודת ניהול האנושות החלה גם היא רק כאשר האנושות הושחתה. במילים אחרות, ניהול אלוהים את האדם החל כתוצאה מעבודת הושעת האנושות ולא נבע מעבודת בריאת העולם. רק לאחר שהאנושות קיבלה על עצמה טבע מושחת, החלה עבודת הניהול להתקיים, ולכן עבודת ניהול האנושות כוללת שלושה חלקים, ולא ארבעה שלבים או ארבעה עידנים. זוהי הדרך הנכונה היחידה להתייחס לאופן שבו אלוהים מנהל את האנושות. כשהעידן האחרון יגיע לקצו, עבודת ניהול האנושות תגיע לסיומה הגמור. חתימת עבודת הניהול פירושה שעבודת הושעת האנושות כולה הושלמה לגמרי ושהאנושות הגיעה לסוף דרכה. אלמלא עבודת הושעת האנושות כולה, עבודת ניהול האנושות לא הייתה קיימת ולא היו שלושה שלבי עבודה. דווקא בגלל הסתאבותה של האנושות ומשום שהאנושות זקוקה לישועה בדחיפות, יהוה השלים את בריאת העולם והחל בעבודה של עידן החוק. רק אז החלה עבודת ניהול האנושות, ופירוש הדבר שרק אז החלה עבודת הושעת האנושות. "ניהול האנושות" אין פירושו הכוונת חיי האנושות שנבראה זה לא מכבר על פני האדמה (כלומר, אנושות שטרם הושחתה). במקום זאת, פירוש הדבר הוא הושעת אנושות שהשטן השחית, כלומר, שינוי האנושות המושחתת הזו. זה הפירוש של ניהול האנושות. עבודת הושעת האנושות לא כוללת את עבודת בריאת העולם, ולכן עבודת ניהול האנושות לא כוללת את עבודת בריאת העולם אלא רק את שלושה שלבי עבודה הנפרדים מבריאת העולם. כדי להבין את עבודת ניהול האנושות, יש צורך במודעות להיסטוריה של שלושת שלבי העבודה – אלה הדברים שכולם צריכים להיות מודעים אליהם כדי לזכות בישועה. כברואי אל, עליכם להכיר בכך שאלוהים ברא את האדם ועליכם להכיר במקור שחיתותה של האנושות ומעבר לכך, עליכם להכיר בתהליך ישועתו של האדם. אם אתם יודעים איך להתנהל רק על פי דוקטרינה כדי למצוא חן בעיני אלוהים, אך אין לכם שמץ של מושג איך אלוהים מושיע את האנושות או מה מקור שחיתותה של האנושות, הרי שזה מה שחסר לכם כברואי אל. אסור לכם להסתפק בהבנה של האמיתות שניתן להנהיג תוך התעלמות מהטווח הרחב יותר של עבודת הניהול של אלוהים – אם זה המצב, אתם יותר מדי דוגמטיים. שלושת שלבי העבודה הם הסיפור האמיתי של האופן שבו אלוהים מנהל את האדם, המקור לבשורת התבל כולה והתעלומה הגדולה ביותר עבור האנושות, והם גם היסוד להפצת הבשורה. אם תתמקדו רק בהבנת אמיתות פשוטות שנוגעות לחייכם ולא תדעו כלום על הדבר הזה, התעלומה האדירה ביותר והחיזיון האדיר ביותר, הרי שחייכם דומים למוצר פגום שניתן רק להתבונן בו, הלא כן?

עבודת האל ועבודת האדם חלק 2

לעבודתו של האדם יש טווח ומגבלות. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ולא מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא יוביל בני אדם לכללים. עבודתו של אדם יכולה להתייחס אך ורק לפרק זמן מסוים או לשלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ולא יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שיש לו ביטוי מעשי חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים תחת הנאורות של רוח הקודש, ולא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם, ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת, ושזהו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם המחפשים את האמת לא זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שהם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים, בגלל הערבוב בין דעתם ומחשבותיהם, חווייתם היא חוויה מהולה במידה כזו או אחרת. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. הטווח שבו האדם חווה את האמת מבוסס תמיד על מצבו של האדם ולכן הוא שונה מאדם לאדם. כך הידע שמביעים אנשים שונים בנוגע לאותה אמת אינו זהה. כלומר תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם, והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש. בנוסף לכך, אין לתפוס את עבודתו של האדם כעבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים, ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודה של רוח הקודש שבה היא הופכת את בני האדם למושלמים. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ורק לעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק להביע את הידע מתוך הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שסיפקו לו חוויותיו האישיות. האדם לא כשיר והוא לא נהנה מהתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש. הוא לא רשאי לומר שעבודתו של האדם היא עבודת אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם, ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של בן אדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם, והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב בו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת האל, ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא הרצון המלא של רוח הקודש. עבודתו של אדם עלולה להפוך לכפופה לכללים, ושיטת עבודתו עלולה להיות מוגבלת לטווח מצומצם וכך העבודה לא תוכל להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם, וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של אדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא כפופה לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לדרך אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים בכלל, אלא יוצאת לאור באופן חופשי. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש לאלוהים, הוא לא יוכל לסכם חוקים המנחים את עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל שיטתית, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות, ותמיד יש בה התפתחויות חדשות שנמצאות מחוץ להישג ידו של האדם. במהלך פרק זמן מסוים, יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות של הובלה. בכך ניתנות לבני האדם תמיד הזדמנויות חדשות להיווכח ולהשתנות. אי-אפשר לגלות את החוקים המושלים בעבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות. רק כך חסידי האל נמנעים מכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם ואף נאבקת בהן. רק מי שצועד בעקבות אלוהים ועוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לחולל שינוי בטבעם ולחיות חיים חופשיים שאינם כפופים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. הדרישות שמציבה עבודת האדם לבני האדם מבוססות על חווייתו שלו ועל מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה, ובחלוף הזמן, שיטות הנוהג האלה הופכות לכללים ולטקסים. אם בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם באופן אישי ושאלוהים לא שפט הוא זה שמוביל את העבודה של פרק זמן מסוים, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאלוהים. לפיכך, אם מישהו כשיר להובלה, עליו להיות אדם שאלוהים שפט ואשר מוכן להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מציאותיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם ואף סותרת את תפיסותיו. לא מעורבב בה צבע דתי מעורפל. תוצאותיה של עבודת האל נמצאות מחוץ להישג ידו של בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם ומחוץ להישג ידה של חשיבתו של האדם.

קל מאוד לאדם לבצע עבודה במסגרת דעתו. למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ותפקידיהם בביצוע עבודתם. בן אדם שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא באימון בני האדם להטיף ולעבוד, ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות העשירות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה משתנה טבעם של בני האדם, או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, וקל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, וקל וחומר שהם לא מתקנים את פגמיהם או את שחיתותם. רוב בני האדם הצועדים בעקבותיהם משרתים בשימוש בכישרונותיהם הטבעיים, ומה שהם מבטאים הוא ידע ואמת דתית מעורפלת שאין להם נגיעה למציאות ולא מסוגלים להעניק חיים לבני אדם. למעשה, מהות עבודתם היא טיפוח כישרונות – טיפוחו של בן אדם חסר כל לבוגר סמינר כשרוני, שלאחר מכן ייצא לעבוד ולהוביל. לאחר ששת אלפים שנה של עבודת האל, האם תוכלו למצוא בה חוקים כלשהם? בעבודה שמבצע האדם קיימים כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים והבנות מסוימות מתוך כל חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו; הם נובעים מהכוונת האל, הרועה אותם באופן ישיר. לאדם יש רק האיבר המקבל את הרעייה הזו אך לא האיבר המאפשר להביע ישירות את מהי אלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, האיבר שצריך להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם בן אדם מאבד את האיבר המקבל את דבר האל ומאבד את האינסטינקט האנושי, בן האדם הזה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, בן האדם הזה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא. האינסטינקט של אלוהים הוא לבטא את מהותה של האלוהות, בין שכבשר ודם ובין שישירות כרוח האל – זו כהונתו של אלוהים. האדם מבטא את החוויות שלו עצמו או את הידע שלו (כלומר מבטא את מהותו) במהלך עבודת האל או אחריה – זהו האינסטינקט של האדם וחובתו של האדם וזה מה שעליו להשיג. אף על פי שהבעתו של האדם פחותה לאין שיעור ממה שמביע אלוהים, ואף על פי שיש כללים רבים במה מביע האדם, על האדם למלא את החובה שעליו למלא ולעשות את שעליו לעשות. האדם צריך לעשות את כל שביכולתו כדי למלא את חובתו ולא צריכים להיות לו סייגים כלל.

לאחר עבודה של שנים, האדם יסכם חוויה כלשהי של שנות העבודה וכן את החוכמה והכללים שצבר. מי שעובד במשך זמן רב יודע כיצד לחוש בתנועתה של עבודת רוח הקודש, יודע מתי רוח הקודש עובדת ומתי היא שובתת מעבודתה, יודע איך לשתף כשהוא נושא עול ומודע למצב הרגיל של עבודת רוח הקודש ולמצב הרגיל של צמיחתם של בני אדם בחיים. כזה הוא בן אדם שעבד שנים ומכיר את עבודתה של רוח הקודש. מי שעבד זמן רב מדבר בביטחון ובמתינות; גם כשאין לו מה לומר, הוא שלו. בפנים, הוא יכול להמשיך להתפלל לחפש את עבודת רוח הקודש ללא אי-שקט או חוסר סבלנות; הוא מנוסה בעבודה. בן אדם שעבד זמן רב, למד לקחים רבים וצבר חוויות רבות, אוצר בתוכו דברים רבים שחוסמים את עבודתה של רוח הקודש. זהו פגם הנובע מעבודתו ארוכת-הטווח. בן אדם שזה עתה החל לעבוד לא למד לקחים אנושיים או צבר חוויות אנושיות, ובפרט הוא לא מבין איך עובדת רוח הקודש. עם זאת, במהלך עבודתו הוא לומד בהדרגה לחוש איך עובדת רוח הקודש, והוא נעשה מודע למה שעליו לעשות כדי לזכות בעבודתה של רוח הקודש וכיצד לגעת בנקודות החיוניות אצל אחרים. הוא לומד את הידע השגור שמי שעובד אמור לדעת. עם הזמן, הוא מכיר את החוכמה והידע השגור הנוגעים לעבודה, כפי שהוא מכיר את כף ידו. נדמה שהוא משתמש בהם בקלות בעבודתו. עם זאת, כשרוח הקודש משנה את אופן עבודתה, הוא ממשיך לדבוק בידע הקודם שלו בנוגע לעבודה ולכללי העבודה הישנים, והוא יודע מעט מאוד על תנועת העבודה החדשה. שנים של עבודה שבהן הוא היה מלא בנוכחותה ובהכוונתה של רוח הקודש מעניקות לו עוד ועוד לקחים וחוויות מעבודתו. מתוכם הוא מתמלא בביטחון עצמי שאינו גאווה. במילים אחרות, הוא מרוצה למדי מעבודתו שלו, ומסופק מאוד מהידע השגור שרכש באשר לעבודתה של רוח הקודש. בפרט, הדברים שאחרים לא רכשו או לא הבינו ממלאים אותו בביטחון עצמי רב אף יותר. נראה כי עבודתה של רוח הקודש שבקרבו לא תדעך לעולם, בעוד אחרים אינם כשירים להעדפה הזו. רק בני אדם כמוהו, שעבדו שנים ושערכם השימושי ניכר, כשירים לכך. הדברים האלה הופכים למכשול אדיר כשהוא נדרש לקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. אפילו אם יוכל לקבל את העבודה החדשה, זה לא יקרה בן לילה. אין ספק שהוא יעבור קשיים ומהמורות רבים בטרם הוא יוכל לקבלה. ניתן לתקן את המצב הזה רק באופן הדרגתי, לאחר טיפול בתפיסותיו הקודמות ולאחר שטבעו הקודם נשפט. בלי לעבור את השלבים האלה, הוא לא יוותר ולא יקבל בקלות את התורה החדשה ואת העבודה החדשה שאינן תואמות את תפיסותיו הקודמות. זה הדבר שהכי קשה לטפל בו באדם, וקשה לשנות אותו. כעובד, אם הוא יכול גם להבין את עבודתה של רוח הקודש וגם לסכם את תנועתה, והוא גם יכול לא לתת לחוויית עבודתו להגביל אותו ולקבל עבודה חדשה לאור העבודה הישנה, הוא אדם חכם ועובד כשיר. לרוב, בני אדם עובדים כמה שנים אך הם לא יכולים לסכם את חוויית עבודתם, או שהם מנועים מקבלת העבודה החדשה לאחר שסיכמו את חוויית עבודתם ואת החוכמה שרכשו, והם לא יכולים להבין היטב או לטפל נכון בעבודה הישנה ובעבודה החדשה. ממש קשה לטפל בבני אדם! כך קורה לרובכם. מי שחווה שנים של עבודת רוח הקודש מתקשה לקבל את העבודה החדשה ותמיד מלא בתפיסות שקשה לו להרפות מהם, ואילו אדם שזה עתה החל לעבוד חסר את הידע השגור הנוגע לעבודה ואפילו לא יודע איך להתמודד עם העניינים הכי פשוטים. אתם ממש קשים! אלו שבאמתחתם בכירות כלשהי כה גאים ויהירים עד ששכחו מאין באו. הם תמיד בזים לאנשים צעירים יותר, אך הם לא מסוגלים לקבל את העבודה החדשה ולא מסוגלים להרפות מהתפיסות שצברו ושמרו לעצמם במשך השנים. אף שהצעירים הבורים האלה מסוגלים לקבל מעט מעבודתה החדשה של רוח הקודש ואף שהם חדורי התלהבות, הם תמיד מתבלבלים ולא יודעים מה לעשות כשהם נתקלים בבעיות. למרות התלהבותם, הם בורים מדי. יש להם רק ידע מועט על עבודת רוח הקודש והם לא מסוגלים להשתמש בו בחייהם; זוהי בדוקטרינה בלבד, ואין בה כל תועלת. יש יותר מדי בני אדם כמוכם. מהו מספרם של אלה הראויים לשימוש? מהו מספרם של אלה שיכולים לבצע עבודה הראויה לרוח הקודש? נראה שעד עתה הייתם ממושמעים מאוד, אך למעשה לא ויתרתם על תפיסותיכם, ואתם עדיין מחפשים בכתבי הקודש, מאמינים בערפול או משוטטים בין תפיסות. אף אחד לא מנסה לחקור בזהירות את העבודה הממשית של היום, או להעמיק בה. אתם מקבלים את הדרך של היום אך עדיין מחזיקים בתפיסותיכם הישנות. מה תוכלו להרוויח עם אמונה כזאת? אפשר לומר שחבויות בכם תפיסות רבות שלא התגלו, ואתם בסך הכל מתאמצים להפליא להסתירן, ואתם לא חושפים אותן בקלות. אתם לא מקבלים את העבודה החדשה בכנות ולא מתכננים לוותר על תפיסותיכם הישנות. יש לכם תורות חיים רבות מדי ומצערות מדי. אתם לא מוותרים על תפיסותיכם הישנות ואתם מתמודדים באי-רצון עם העבודה החדשה. לבכם זדוני מדי, ואתם פשוט לא מפנימים את שלביה של העבודה החדשה. האם לא-יוצלחים שכמותכם יכולים לעשות את עבודת הפצת הבשורה? האם אתם מסוגלים לקחת על עצמכם את עבודת הפצתה בתבל כולה? הנוהגים האלה שלכם מונעים מכם לשנות את טבעכם ולהכיר את אלוהים. אם תמשיכו כך, אין ספק שתסולקו.

עליכם ללמוד כיצד להבדיל בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתם יכולים לראות מעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו של האדם ומה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה ממהותו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו, או תורות החיים שבה הוא מחזיק), ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. את התשובות לשאלות אם יש לכם חוויות חברתיות, וכיצד אתם חיים וחווים במשפחתכם בפועל ניתן לזהות בדברים שאתם מביעים. לעומת זאת, מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אי-אפשר לזהות אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים, ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות ושאינם מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת – זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.

העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו של בן האדם המסוים. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות, ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לאחר שהוא חווה את האמת. לעבודתו של אלוהים אין כללים, והיא לא כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר, אחרת הוא לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם כדי לדעת אם מדובר בעבודתו של אלוהים עצמו או בעבודתו של אדם. אם אין עבודה שאלוהים עשה בעצמו, אלא רק עבודה של האדם, אתם תדעו שתורתם של בני האדם היא נעלה, מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים, או אורח עבודתם היציב והמנוסה, הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה, שאנושיותם נעלה, אבל אתם לא מסוגלים לראות מתוך עבודתו של אלוהים ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, אלוהים הוא רגיל, וכשהוא עובד, הוא רגיל ואמיתי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם רוחשים כלפיו יראה כלשהי. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו רמה במיוחד, או שדמיונו והגיונו רמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – התכונות האלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד ואת מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבת מבינתם, ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע, ומרגישים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא מעבר להישג ידה של התפיסה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים פתח נתיב חדש, ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר, כדי שהאנושות תזכה להתקדמות חדשה והתחלה חדשה. מה שאדם חש כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתו העמוקה ביותר של האדם היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד חווים הרגשה שלא ניתן לתאר. בני אדם עם חוויות עמוקות אוהבים את אלוהים במיוחד. הם תמיד מרגישים את חביבותו, והם מרגישים שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים מרגישים שהוא נשגב וחסין לכל פגיעה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים הוא יציר שלא נברא, ורק אלוהים ראוי ליראה ולהתמסרות; האדם אינו כשיר לשם כך. לכן כל בני האדם שחוו את עבודתו והכירו אותו באמת חשים כלפיו יראה. לעומת זאת, מי שלא מרפה מתפיסותיו על אלוהים, כלומר מי שפשוט לא רואה בו אל, לא חש כלפיו יראה בכלל. אף שבני אדם כאלה צועדים בעקבות אלוהים, הם לא נכבשים משום שהם מרדנים מעצם אופיים. אלוהים עושה את העבודה הזו כדי להביא למצב שבו כל יציר נברא יוכל לירוא את הבורא, לעבוד אותו ולהתמסר לריבונותו ללא תנאי. זו התוצאה הסופית המיועדת של כלל עבודתו. אם בני אדם שחוו עבודה כזו לא יראים את אלוהים כהוא זה, ואם מרדנותם משכבר לא משתנה כלל, הרי שבני האדם האלה יסולקו. אם גישתו של בן אדם כלפי אלוהים היא הערצה בלבד, או כבוד מרוחק, אך כלל לא אהבה, הרי שזהו בן אדם שלבו לא מסוגל לאהוב את אלוהים ואדם כזה לא יוכל להפוך למושלם. אם לא די בכמות כזו אדירה של עבודה כדי לזכות באהבתו האמיתית של בן האדם, הדבר מלמד שבן האדם הזה לא זכה באלוהים והוא לא באמת עוסק בחיפוש האמת. בן אדם שלא אוהב את אלוהים לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול לזכות באל, וקל וחומר שהוא לא יכול לזכות באישורו של אלוהים. אנשים שכאלו, ללא קשר לאופן שבו הם חווים את עבודת רוח הקודש, וללא קשר לאופן שבו הם חווים את השיפוט, עדיין אינם יכולים להעריץ את אלוהים. אלה הם אנשים שאינם מסוגלים לשנות את אופיים, ושטבעם מרושע במידה קיצונית. כל בני האדם שאינם יראים את אלוהים יסולקו ויהיו מושא לענישה. הם ייענשו בדיוק כמו אלה שעושים מעשים מרושעים, ויסבלו אפילו יותר מאלה שעשו מעשים חוטאים.

עבודת האל ועבודת האדם חלק 1

איזה חלק מתוך עבודתו של האדם הוא עבודתה של רוח הקודש, ואיזה חלק הוא חווייתו של האדם? גם כיום, אפשר לומר שבני האדם עדיין לא מבינים את השאלות האלה, וזאת משום שהם לא מבינים את עקרונות העבודה של רוח הקודש. עבודת האדם שעליה אני מדבר מתייחסת כמובן לעבודתם של מי שחדור את עבודתה של רוח הקודש, או של מי שרוח הקודש משתמשת בו. אני לא מתייחס לעבודה הנובעת מרצונו של האדם, אלא לעבודת השליחים, העובדים או האחים והאחיות הרגילים, במסגרת עבודתה של רוח הקודש. כאן, עבודתו של האדם לא מתייחסת לעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם, אלא להיקפה ועקרונותיה של עבודת רוח הקודש על בני האדם. אף על פי שהעקרונות האלה הם העקרונות וההיקף של עבודת רוח הקודש, הם אינם זהים לעקרונות ולהיקף של עבודת האל בהתגלמותו כבשר ודם. לעבודתו של האדם ישנם העקרונות והמהות של האדם, ולעבודתו של אלוהים ישנם העקרונות והמהות של אלוהים.

ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד חלק 2

פטרוס הפך למושלם באמצעות חוויית הטיפול והזיכוך. הוא אמר, "עליי לרצות את רצונו של אלוהים בכל עת. בכל מעשיי, אני רק שואף לרצות את רצונות של אלוהים, וגם אם יומטו עליי ייסורים, וגם אם אשפט, אני עדיין אשמח לעשות זאת". פטרוס הקדיש את כל כולו לאלוהים, ועבודתו, דבריו וכל חייו נועדו כולם לאהוב את אלוהים. הוא היה אדם שחיפש קדושה, וככל שהוא חווה יותר דברים, כך גדלה אהבתו לאלוהים בעומק לבו. פאולוס, לעומתו, עשה רק עבודה כלפי חוץ, ועל אף שגם הוא עבד קשה, מאמציו הוקדשו לעשיית עבודתו כראוי כדי לזכות בגמול. אילו הוא ידע שהוא לא יקבל גמול, הוא היה מפסיק לעבוד. לפטרוס היו חשובים אהבת האמת בתוך לבו והדברים המעשיים שניתן להשיג. לא היה אכפת לו אם הוא יקבל גמול – היה אכפת לו אם טבעו יכול להשתנות. לפאולוס היה אכפת מעבודה קשה, מעבודה ומסירות כלפי חוץ, ומהדוקטרינות שבני אדם רגילים לא חוו. לא היה אכפת לו כלל מהשינויים העמוקים בתוכו ומאהבת אמת כלפי אלוהים. החוויות של פטרוס נועדו להשיג אהבת אמת והכרה אמיתית. חוויותיו נועדו לזכות בקשר קרוב יותר עם אלוהים ולהביא לידי ביטוי דברים מעשיים בחייו. עבודתו של פאולוס נבעה ממה שישוע הטיל עליו, והיא נועדה להשיג את הדברים שהוא חפץ בהם, אך הדברים האלה לא היו קשורים לאופן שבו הוא הכיר את עצמו ואת אלוהים. עבודתו נועדה אך ורק להימנע מייסורים וממשפט. מה שפטרוס חיפש היה אהבה טהורה, ומה שפאולוס חיפש היה כתר הצדקה. פטרוס חווה שנים רבות של עבודת רוח הקודש, והוא הכיר את המשיח באופן מעשי, וכן הכיר את עצמו לעומק. משום כך, אהבתו לאלוהים הייתה טהורה. שנים רבות של זיכוך העצימו את האופן שבו הוא הכיר את ישוע ואת החיים, ואהבתו הייתה אהבה שלא תלויה בדבר – הייתה זו אהבה ספונטנית, והוא לא ביקש דבר בתמורה ולא קיווה לגמול. פאולוס עבד במשך שנים רבות, אך הוא לא הכיר את המשיח באופן מעמיק, והאופן שבו הוא הכיר את עצמו היה עלוב. פשוט לא הייתה לו אהבה למשיח, ועבודתו ומסלול צעידתו נועדו לאפשר לו לנוח על זרי הדפנה. הוא חיפש את הכתר המשובח ביותר, ולא את האהבה הטהורה ביותר. הוא לא חיפש באופן פעיל, אלא רק באופן פסיבי. הוא לא מילא את חובתו, אלא נאלץ לעסוק בחיפוש לאחר שעבודתה של רוח הקודש השתלטה עליו. משום כך, עיסוקו לא מוכיח שהוא היה ברוא אל כשיר. פטרוס היה ברוא האל הכשיר שמילא את חובתו. האדם חושב שכל מי שתורם לאלוהים צריך לקבל גמול, ושככל שהתרומה גדולה יותר, כך מובן יותר מאליו שאלוהים יראה את התורם בעין יפה. מהות השקפתו של האדם היא של עסקת חליפין, והוא לא שואף למלא את חובתו כברוא אל. מבחינתו של אלוהים, ככל שבני האדם מחפשים אהבת אמת לאלוהים וציות מוחלט לאלוהים, שפירושם גם שאיפה למלא את חובתם כברואי אל, כך הם יכולים יותר לזכות באישורו של אלוהים. השקפות של אלוהים הן לדרוש שהאדם יחזיר לעצמו את חובתו ומעמדו המקוריים. האדם הוא ברוא אל, לכן אסור לאדם לצאת מגבולותיו ולהציב דרישות לאלוהים, ועליו למלא את חובתו כברוא אל ולא יותר. הייעודים של פאולוס ופטרוס נמדדו לפי יכולתם למלא את חובתם כברואי אל, ולא לפי מידת תרומתם. ייעודיהם נקבעו על פי מה שהם חיפשו מההתחלה, ולא על פי כמות העבודה שהם עשו או האופן שבו בני אדם אחרים העריכו אותם. משום כך, שאיפת האדם למלא את חובתו כברוא אל היא הדרך להצלחה; חיפוש הדרך של אהבת אמת לאלוהים הוא הדרך הנכונה ביותר; שאיפת האדם לשינויים בטבעו הישן וחיפושו אחר אהבה טהורה לאלוהים הם הדרך להצלחה. דרך כזו להצלחה היא הדרך להחזרת החובה המקורית והמראה המקורי של ברוא אל. זו דרך החזרה, וזו גם המטרה של כל עבודתו של אלוהים מהראשית ועד התכלית. אם עיסוקו של האדם נגוע בדרישות אישיות ראוותניות וחשקים לא רציונליים, ההשפעה שהוא ישיג לא תשנה את טבעו. עיסוק כזה סותר את עבודת החזרה. אין ספק שזו לא עבודה שעושה רוח הקודש, לכן זו הוכחה שעיסוק כזה לא יקבל אישור מאלוהים. איזו חשיבות יש לעיסוק שלא יקבל אישור מאלוהים?

ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד חלק 1

רוב בני האדם מאמינים באלוהים למען הייעוד העתידי שלהם או למען הנאה זמנית. בקרב בני אדם שלא עברו אף טיפול, האמונה באלוהים היא למען הכניסה לשמים, כלומר למען זכייה בגמול. היא לא למען ההפיכה למושלם, או מילוי חובתו של ברוא אל. כלומר רוב בני האדם לא מאמינים באלוהים כדי למלא את אחריותם, או כדי להשלים את חובתם. נדירים המקרים שבהם בני אדם מאמינים באלוהים כדי לחיות חיים בעלי משמעות, ואין בני אדם שמאמינים שמכיוון שהאדם חי, עליו לאהוב את אלוהים לפי דין שמים ועקרון הארץ, ושזה ייעודו הטבעי של האדם. לכן, על אף שכל אדם עוסק בחיפוש היעדים הייחודיים לו, יש דמיון בין המטרה והמניע של עיסוקם של כל בני האדם. יתרה מזו, רוב בני האדם עובדים את אותם דברים. במהלך אלפי השנים האחרונות, מאמינים רבים מתו, ורבים מתו ונולדו מחדש. לא רק אדם אחד או שניים מחפשים את אלוהים, ואפילו לא אלף או אלפיים, אך רוב בני האדם האלה עוסקים בחיפוש למען הסיכויים העתידיים שלהם או למען התקוות המפוארות שלהם. נדירים בני האדם שמסורים למשיח. הרבה מאמינים אדוקים מתו בנפילה ברשתות שלהם עצמם. מעבר לכך, מספר בני האדם שהצליחו הוא קטן להחריד. עד היום, איש לא יודע את הסיבות לכישלונם של בני אדם מסוימים, או את סוד ההצלחה של האחרים. בני האדם שמחפשים את המשיח באופן כפייתי עדיין לא זכו בתובנה פתאומית. הם עדיין לא הצליחו לפרש את התעלומות האלה משום שהם פשוט לא יודעים. אף על פי שהם השקיעו מאמצים אדירים בעיסוקם בחיפוש, הדרך שבה הם צועדים היא לא דרך ההצלחה אלא דרך הכישלון שבה צעדו קודמיהם בעבר. לכן, ללא קשר לאופן שבו הם מחפשים, הם צועדים בדרך המובילה לחושך, הלוא כן? הדברים שהם זוכים בהם הם פירות מרים, הלוא כן? אומנם קשה לחזות אם בני אדם המתחקים אחר אלה שהצליחו בעבר יצליחו או ייכשלו, אך קשה עוד יותר לבני אדם המחפשים בהתחקות אחר אלה שנכשלו. יש להם סיכוי גדול אף יותר להיכשל, הלוא כן? איזה ערך יש לדרך שהם צועדים בה? הם מבזבזים זמן, הלוא כן? גם כשבני האדם מצליחים בעיסוקם בחיפוש וגם כשהם נכשלים, יש סיבה לכך. גורלם להצליח או להיכשל לא נקבע על פי העובדה שהם מחפשים כאוות נפשם.

ההבדל בין כהונת האל בהתגלמותו וחובת האדם

עליכם להכיר את חזון עבודתו של אלוהים ולתפוס את הכיוון הכללי של עבודתו. זו היווכחות באופן חיובי. מרגע שתתמחו כראוי באמיתותיו של החזון, תובטח היווכחותכם. בלי קשר לאופן שבו משתנה עבודתו של אלוהים, אתם תישארו איתנים בלבכם ותהיו בטוחים בחזון ותהיה מטרה להיווכחותכם ולעיסוקכם. כך, כל הניסיון והידע שלכם יעמיקו ויזדקקו. מרגע שתבינו את התמונה הגדולה בשלמותה, לא תחוו אובדן בחייכם ולא תרגישו אבודים. אם לא תכירו את שלבי העבודה האלה, תחוו אובדן בכל אחד מהם. אתם לא יכולים לשנות את דרככם תוך ימים ספורים בלבד, ואפילו תוך מספר שבועות לא תוכלו לעלות על המסלול הנכון. זה לא מעכב אתכם? ההיווכחות באופן חיובי והנוהגים האלה כוללים הרבה דברים שיש להתמחות בהם, ועליכם להבין גם מספר סוגיות בנוגע לחזון עבודתו של אלוהים, כגון חשיבותה של עבודת הכיבוש של אלוהים, הנתיב שבו תהפכו למושלמים בעתיד, הדברים שיש להשיג במהלך הניסיונות והתלאות שאתם חווים, משמעות השיפוט והייסורים, עקרונות עבודתה של רוח הקודש ועקרונות השלמות והכיבוש. אלה הן כל האמיתות של החזון. השאר הם שלושת שלבי העבודה – עידן החוק, עידן החסד ועידן המלכות – וכן העדות העתידית. גם אלה הן אמיתות הנוגעות לחזון, שהן יסודיות מאוד וכן חיוניות מאוד. כיום יש יותר מדי דברים שעליכם להיווכח בהם ולהנהיג אותם, והם מרובדים ומפורטים יותר כעת. עם אתם לא יודעים את האמיתות האלה, הדבר מעיד על כך שעדיין לא נוכחתם. רוב הזמן, ידיעתו של האדם את האמת היא רדודה מדי. האדם לא מסוגל להנהיג אמיתות יסודיות מסוימות ולא יודע איך להתמודד אפילו עם זוטות. הסיבה לכך שהאדם לא מסוגל להנהיג את האמת היא טבעו המרדני, והעובדה שידיעתו בנוגע לעבודה הנוכחית יותר מדי שטחית וחד-צדדית. לכן, לא קל לאדם להפוך למושלם. מרדנותכם רבה מדי ואתם יותר מדי דבקים במי שהייתם בעבר. אתם לא מסוגלים להתייצב לצדה של האמת, ואתם לא מסוגלים להנהיג אפילו את האמת הניכרת ביותר. בני אדם כאלה לא יכולים להינצל והם אלה שעדיין לא נכבשו. אם אין להיווכחותכם לא פרטים ולא מטרות, ייקח לכם זמן רב לצמוח. אם אין בהיווכחותכם אפילו פיסה קטנה של מציאות, עיסוקכם יהיה לשווא. אם אתם לא מודעים למהותה של האמת לא תוכלו להשתנות. צמיחה בחייו של האדם ושינויים בטבעו מושגים באמצעות היווכחות במציאות, ויתרה מזאת, באמצעות היווכחות בחוויות מפורטות. אם היווכחותכם רצופה מספר רב של חוויות מפורטות, ואם יש לכם ידע והיווכחות רבים ואמיתיים, טבעכם ישתנה במהירות. אפילו אם עד כה טרם זכיתם בהבנה עמוקה בפועל, עליכם להבין הבנה עמוקה לפחות את חזון העבודה. אחרת לא תוכלו להיווכח, ולא תוכלו לעשות זאת אם לא תכירו קודם כל את האמת. רק אם רוח הקודש תעניק לכם הבנה עמוקה בחווייתכם תוכלו להבין יותר לעומק את האמת ולהיווכח יותר לעומק. עליכם להכיר את עבודתו של אלוהים.

רק מי שמכיר את אלוהים ואת עבודתו יכול לְרַצות את אלוהים

יש שני חלקים לעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. בפעם הראשונה שהוא התגלם כבשר ודם, בני האדם לא האמינו בו ולא הכירו אותו ומסמרו את ישוע לצלב. גם בפעם השנייה, בני האדם לא האמינו בו, ועל אחת כמה וכמה לא הכירו אותו, ושוב מסמרו את ישוע לצלב. האין האדם אויבו של אלוהים? אם האדם לא מכיר את אלוהים, כיצד יוכל האדם להיות מקורב לאלוהים? וכיצד הוא יוכל להיות כשיר להעיד על אלוהים? אהבת האל, עבודת האל, כיבוד האל – האם כל אלה אינם שקר וכזב? אם תקדישו את חייכם לדברים בלתי מציאותיים ולא מעשיים אלה, האם אין פירושו של דבר שאתם עמלים לשווא? כיצד תוכלו להיות מקורבים לאל כאשר אינכם יודע אפילו מיהו אלוהים? האין עיסוק כזה מעורפל ומופשט? האין זו תרמית? כיצד יכול אדם להיות מקורב לאל? מהי החשיבות בפועל של קרבה לאלוהים? האם ניתן להיות מקורב לרוח האל? האם ניתן לראות עד כמה דגול ונשגב הוא אלוהים? קרבה לאל הבלתי-נראה והלא מוחשי – האין זה עיסוק מעורפל ומופשט? מהי המשמעות המעשית של עיסוק כזה? האין מדובר אך ורק בשקר ותרמית? עיסוקכם הוא להפוך למקורביו של אלוהים, אולם בפועל אתם בני טיפוחיו של השטן, מפני שאתם לא מכירים את אלוהים ואתם עוסקים ב"אדון הכל" שאינו קיים. הוא בלתי נראה, בלתי נתפס, ואינו אלא יציר דמיונכם. באופן כללי, "אל" כזה הוא השטן, ובאופן מעשי, הוא אתם עצמכם. אתם רוצים להיות מקורבים לעצמכם ועם זאת, אתם עדיין אומרים שרצונכם הוא להיות מקורבים לאלוהים – האין זה חילול קודש? מה הערך של עיסוק כזה? אם רוח האל אינה מתגלמת כבשר ודם, הרי שמהות האל אינה אלא רוח חיים בלתי נראית ובלתי מוחשית, נטולת צורה ומעורפלת, מהסוג שאינו גשמי, שאינו נגיש ואינו מובן לאדם. כיצד יוכל האדם להיות קרוב לרוח כזו, נטולת גוף, מופלאה ובלתי נתפסת ? האין זו בדיחה? נימוקים מגוחכים כאלה אינם תקפים ואינם מעשיים. האדם הנברא שונה שוני מהותי מרוח האל, ולכן כיצד יוכלו שני אלה להיות מקורבים זה לזה? אלמלא התגשמה רוח האל כבשר ודם, ואלמלא התגלם האל כבשר ודם והשפיל עצמו כשהפך לברוא, הרי שהאדם הנברא לא היה כשיר ולא היה מסוגל להפוך למקורב אליו. למעט אותם מאמינים מקודשים אשר מתמזל מזלם להפוך למקורבי האל לאחר שנשמותיהם מגיעות לשמיים, רוב בני האדם לא יכולים להפוך למקורבים לרוח האל. אם האדם רוצה להפוך למקורבו של אלוהים שבשמיים בסיוע האל המתגלם כבשר ודם, האין הוא ישות לא אנושית, מטופשת להחריד? עיסוקו של האדם הוא רק בשאיפה ל"נאמנות" לאל בלתי נראה, והוא אינו מקדיש כל מחשבה לאל שניתן לראות, שכן קל כל כך להיות נאמן לאל בלתי נראה – האדם יכול לעשות כראות עיניו. אולם השאיפה לאל הגלוי לעין אינה כה פשוטה. האדם המחפש אל מעורפל אינו יכול בשום אופן לזכות באל, שכן כל הדברים המעורפלים והמופשטים הם פרי דמיונו של האדם והוא לא יכול להשיג אותם. אילו האל המהלך בקרבכם היה אל נשגב ומרומם, שהיה בלתי נגיש, כיצד הייתם מנסים לרצות את רצונו? וכיצד הייתם מכירים ומבינים אותו? אילו הוא היה רק עושה את עבודתו ולא מקיים כל מגע שגרתי עם האדם, או שלא היה בו כל שמץ של אנושיות רגילה, והיה בלתי נגיש לחלוטין לבני תמותה, הרי שאז, גם אם היה עובד רבות למענכם אך לא היה לכם כל מגע עמו ולא יכולתם לראות אותו, כיצד הייתם יכולים להכיר אותו? אלמלא ההתגלמות כבשר ודם הניחנים באנושיות רגילה, לא הייתה לאדם שום דרך להכיר את אלוהים. רק בזכות התגלמות האל כבשר ודם, האדם כשיר להיות מקורבו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. האדם הופך למקורבו של האל מכיוון שהוא בא במגע עמו, מכיוון שהאדם שוהה במחיצתו ומארח לו חברה, וכך מכיר אותו בהדרגה. אלמלא כן, האם היה האדם עוסק בשאיפה הזו לשווא? במילים אחרות, עבודת האל אינה הדבר היחיד שמאפשר לאדם להיות מקורב לאל – גם העובדה שהתגלמות האל כבשר ודם היא מציאותית ורגילה תורמת לכך. רק בזכות התגלמות האל כבשר ודם יש לאדם הזדמנות למלא את חובתו ולעבוד את אלוהים האמיתי. האין זו האמת האמיתית והמעשית ביותר? כעת, האם אתם עדיין רוצים להפוך למקורבי אלוהים שבשמיים? רק כשאלוהים משפיל את עצמו במידה מסוימת, דהיינו רק כשהוא מתגלם כבשר ודם, יכול האדם להפוך למקורבו ולאיש סודו. מהות האל היא הרוח: כיצד האדם כשיר להיות מקורב לרוח הזו, שהיא כה מרוממת וכה בלתי נתפסת? רק כשרוח האל יורדת מגדולתה ומתגלמת כבשר ודם, והופכת לברייה שזהה כלפי חוץ לבן אדם, יכול האדם להבין את רצון האל וליפול בנחלתו. אלוהים מדבר ועובד בהתגלמותו כבשר ודם, חולק את השמחות, את רגעי הצער ואת המצוקות של האדם, חי באותו עולם שבו חי האדם, מגן על האדם ומנחה אותו, ובד בבד מטהר את האדם ומאפשר לו לזכות בישועתו ובברכתו. משזכה בדברים אלה, האדם מבין באמת ובתמים את רצון האל ורק אז הוא יכול להפוך למקורבו של אלוהים. זו האפשרות המעשית היחידה. אילו אלוהים היה בלתי נראה והאדם לא יכול היה לתפוס אותו, כיצד היה האדם יכול להפוך למקורב לו? האין זו דוקטרינה ריקה מתוכן?

רק מי שהובא לידי שלמות יכול לחיות חיים בעלי משמעות

האמת היא שהעבודה הנעשית כעת היא כדי שבני האדם יזנחו את השטן, את אביהם הקדמון. כוונתם של כול השיפוטים על ידי הדבר, היא לחשוף את טבעה המושחת של האנושות ולאפשר לבני אדם להבין את מהות החיים. שיפוטים חוזרים ונשנים אלה חודרים כולם ללבבותיהם של בני האדם. כול שיפוט משפיע ישירות על גורלם ונועד לפצוע את לבם כדי שיוכלו לוותר על כול הדברים האלה וכך להכיר את החיים, את העולם המזוהם הזה, וכן את חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים ואת האנושות הזו שהושחתה על ידי השטן. ככול שיש יותר ייסורים ושיפוט מסוג זה, כך יכול לבו של האדם להיפצע יותר ורוחו יכולה להתעורר יותר. לעורר את רוחם של בני אדם אלה, שהושחתו באופן קיצוני והולכו שולל באופן העמוק ביותר, היא מטרתו של שיפוט מסוג זה. לאדם אין רוח, כלומר רוחו מתה לפני זמן רב והוא אינו יודע שיש גן עדן, אינו יודע שיש אלוהים ובוודאי אינו יודע שהוא נאבק בתוך תהום המוות. כיצד יוכל לדעת שהוא חי בגיהינום הזה עלי אדמות? כיצד יוכל לדעת שגווייתו המרקיבה נפלה, בגלל השחתתה על ידי השטן, אל תוך שאול המוות? כיצד יוכל לדעת שכול דבר על פני האדמה נהרס ללא תקנה על ידי האנושות? וכיצד יוכל לדעת שהבורא ירד היום אל האדמה והוא מחפש קבוצה של בני אדם מושחתים שאותם יוכל להושיע? גם לאחר שהאדם חווה כול זיכוך ושיפוט אפשרי, מצפונו הקהה עדיין מתעורר אך בקושי וכמעט שאינו מגיב. האנושות מנוונת כל כך! על אף ששיפוט מסוג זה דומה לברד האכזר הנופל מן השמיים, הוא מועיל ביותר לאדם. לולא נשפטו בני האדם כך, לא היתה כול תוצאה והיה זה בלתי אפשרי לחלוטין להושיע בני אדם מתהום האומללות. לולא עבודה זו, היה קשה מאוד לבני אדם להגיח מן השאול, מפני שלבם מת לפני זמן רבו ורוחם נרמסה לפני זמן רב על ידי השטן. כדי להושיע אתכם, אתם ששקעתם במעמקי הניוון, יש צורך לקרוא אליכם נמרצות, לשפוט אתכם נמרצות, ורק אז יתעורר לבכם הקר כקרח. בשרכם, רצונותיכם המופרזים, החמדנות והתאוותנות שלכם, מושרשים בכם עמוק מדי. הדברים האלה שולטים בלבבכם באופן כה תמידי, עד שאתם חסרי אונים להשליך מעליכם את עול המחשבות הפיאודליות והמנוונות האלה. אינכם משתוקקים לשנות את מצבכם הנוכחי או להימלט מהשפעת החושך. אתם בפשטות כבולים על ידי הדברים האלה. גם אם אתם יודעים שחיים כאלה כואבים מדי ושעולם כזה חשוך מדי, בכול זאת אין ולו לאחד מכם האומץ לשנות חיים מסוג זה. אתם כמהים רק לחמוק מחיים אמיתיים מסוג זה, לשחרר את נשמותיכם מכור המצרף ולחיות בסביבה שלווה ומאושרת הדומה לגן עדן. אינכם מוכנים לשאת קשיים כדי לשנות את חייכם הנוכחיים ואינכם מוכנים לחפש בתוך שיפוט וייסור אלה את החיים שעליכם להיווכח בהם. במקום זאת אתם חולמים חלומות בלתי מציאותיים לחלוטין על אותו עולם יפה שמעבר לבשר. החיים שאליהם אתם משתוקקים הם חיים שאתם יכולים לזכות בהם ללא מאמץ ומבלי לסבול כול כאב. זהו דבר בלתי מציאותי לחלוטין! מפני שהדבר שלו אתם מקווים אינו להביא לידי ביטוי חיים בעלי משמעות כבשר ודם ולזכות באמת במהלך תקופת חיים, כלומר לחיות למען האמת ולהגן על הצדק. אין אלה חיים שהייתם מחשיבים כחיים זוהרים ומסנוורים. אתם חשים כי לא יהיו אלה חיים קסומים או בעלי משמעות. בעיניכם, לחיות חיים כאלה פירושו יהיה באמת "למכור את עצמכם בזול"! על אף שאתם מקבלים היום את הייסורים האלה, הדבר שאתם עוסקים בו בכל זאת אינו זכייה באמת או חיי אמת בהווה, אלא יכולת להיכנס לחיים של אושר מעבר לבשר, מאוחר יותר. אינכם מחפשים את האמת ולא מגינים עליה, ובהחלט אינכם קיימים למען האמת. אינכם עוסקים היום בהיווכחות, אלא חושבים ללא הרף שיבוא יום שבו תביטו בשמיים הכחולים ותזילו דמעות מרות, בציפייה כי תילקחו לשמיים. האם אינכם יודעים שחשיבה כזו כבר מנותקת מן המציאות? אינך חדל לחשוב שהמושיע בעל טוב הלב והחמלה האינסופיים יבוא ללא ספק באחד הימים כדי לקחת אותך עמו, אותך שנשאת קשיים וסבל בעולם הזה, ושהוא ינקום ללא ספק את נקמתך, על שדוכאת והפכת קורבן. האם אינך מלא חטא? האם אתה היחיד שסבל בעולם הזה? נפלת בעצמך לתחומו של השטן וסבלת, אך בכול זאת אתה זקוק לאלוהים כדי שינקום את נקמתך? מי שאינו מסוגל למלא את דרישותיו של אלוהים – האם הוא אינו אויבו של אלוהים? מי שאינו מאמין באלוהים בהתגלמותו - האם הוא אינו צורר המשיח? מה ערכם של מעשיך הטובים? האם הם יכולים למלא את מקומו של לב העובד את אלוהים? אינך יכול לקבל את ברכתו של אלוהים רק על ידי עשיית כמה מעשים טובים, ואלוהים לא ינקום את נקמת העוולות שסבלת רק מפני שהיית קורבן ודוכאת. מי שמאמין באלוהים, אולם אינו מכיר את אלוהים, אך עושה מעשים טובים – האם גם הוא אינו מיוסר? אתה רק מאמין באלוהים, רק רוצה שאלוהים יתקן את העוולות שסבלת וינקום את נקמתן, ויעניק לך מפלט מאומללותך. אך אתה מסרב לשים לב לאמת ואינך צמא להביא את האמת לידי ביטוי. עוד פחות מכך אתה מסוגל להימלט מן החיים הקשים והריקים האלה. במקום זאת, בשעה שאתה חי את חייך כבשר ודם וחיי החטא שלך, אתה מצפה לאלוהים שיתקן את אי-הצדק שאתה סובל ויפזר את הערפל מעל קיומך. כיצד הדבר אפשרי? אם האמת ברשותך, אתה יכול להיות חסיד של אלוהים. אם יש ברשותך הבאה לידי ביטוי, אתה יכול להוות ביטוי לדבר אלוהים. אם יש לך חיים, אתה יכול ליהנות מברכתו של אלוהים. מי שברשותו האמת יכול ליהנות מברכתו של אלוהים. אלוהים מבטיח תיקון למי שאוהב אותו בכול לבו בנוסף לנשיאת קשיים וסבלות, ולא למי שאוהב רק את עצמו ונפל טרף להונאותיו של השטן. כיצד ייתכן שיהיה טוב, במי שאינו אוהב את האמת? כיצד ייתכן שיהיה צדק, במי שאוהב רק את הבשר? האם צדק וטוב אינם מתייחסים במלואם לאמת? האם הם אינם שמורים למי שאוהב את אלוהים בלב שלם? מי שאינו אוהב את האמת ואינו אלא גווייה מרקיבה – האם כול האנשים האלה אינם מטפחים בתוכם רוע? כול מי שאינו מסוגל לחיות לפי האמת – האם אינו אויב האמת? ומה באשר לכם?

בנוגע לתארים וזהות חלק 2

בתחילה, כשישוע טרם ביצע את כהונתו באופן רשמי, בדומה לתלמידים שהלכו בעקבותיו, גם הוא נכח לעתים במפגשים, שר מזמורים, אמר שבחים וקרא מן התנ"ך בבית המקדש. לאחר שהוטבל ועלה, ירדה עליו רוח הקודש באופן רשמי והחלה לעבוד, כשהיא חושפת את זהותו ואת הכהונה שהיה עליו לקחת על עצמו. קודם לכן, איש לא ידע את זהותו, ופרט למרים, גם יוחנן לא ידע. ישוע היה בן 29 כשהוטבל. לאחר שהטבלתו הושלמה, השמיים נפתחו ובא קול ואמר: "זהו בני אהובי אשר אני שבע רצון ממנו." לאחר שישוע הוטבל, החלה רוח הקודש לשאת עליו עדות בדרך זו. בטרם הוטבל בגיל 29, הוא חי חיי אדם רגיל, אכל כשאמור היה לאכול, ישן והתלבש כרגיל ודבר בו לא היה שונה מן האחרים. מובן שהיה זה רק מבחינת הבשר ודם של האדם. לעתים גם הוא היה חלש ולעתים גם הוא לא הצליח להבחין בדברים, ככתוב בכתבי הקודש: "חוכמתו גדלה ככל שגילו התקדם". דברים אלה רק מראים שהיתה לו אנושיות רגילה ושהוא לא היה שונה במיוחד מבני אדם רגילים אחרים. הוא אף גדל כאדם רגיל ולא היה בו דבר מיוחד. אולם הוא היה נתון להגנתו ולדאגתו של אלוהים. לאחר שהוטבל, החלו פיתוייו, ולאחר מכן הוא החל לבצע את כהונתו ולעבוד, והיו לו עוצמה, חוכמה וסמכות. אין זאת אומרת שרוח הקודש לא עבדה בו או לא היתה בתוכו לפני הטבלתו. גם לפני הטבלתו שכנה בו רוח הקודש, אך היא לא החלה לעבוד באופן רשמי, כי היו מגבלות למועדים שבהם אלוהים עושה את עבודתו, ויתרה מזאת, לבני אדם רגילים יש תהליך רגיל של גדילה. רוח הקודש שכנה בו תמיד. כשישוע נולד, הוא היה שונה מאחרים, והופיע כוכב הבוקר. קודם ללידתו, בא מלאך אל יוסף בחלום ואמר לו שמרים עתידה ללדת בן זכר ושהיא הרתה לרוח הקודש. גם מיד לאחר הטבלתו של ישוע, בזמן בו רוח הקודש החלה באופן רשמי בעבודתה, היא לא ירדה על ישוע. האמירה שרוח הקודש ירדה עליו כמו יונה מתייחסת לתחילתה הרשמית של כהונתו. רוח אלוהים היתה בתוכו קודם לכן, אך לא החלה בעבודתה מפני שהעת טרם הגיעה ורוח הקודש לא החלה לעבוד בפזיזות. רוח הקודש נשאה עליו עדות באמצעות ההטבלה. כשהוא עלה ויצא מן המים, החלה רוח הקודש לעבוד בו באופן רשמי, דבר שסימן כי אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם החל לממש את כהונתו והחל בעבודת הגאולה, כלומר עידן החסד החל באופן רשמי. כך יש מועדים לעבודתו של אלוהים, תהיה העבודה שהוא עושה אשר תהיה. לאחר הטבלתו של ישוע, לא חלו בו שינויים מיוחדים. הוא עדיין היה בדמותו המקורית כבשר ודם. אלא שהוא החל את עבודתו וחשף את זהותו, והיה מלא סמכות ועוצמה. במובן זה הוא היה שונה מבעבר. זהותו היתה שונה, כלומר חל שינוי משמעותי במעמדו. זו היתה עדותה של רוח הקודש ולא עבודה שנעשתה על ידי אדם. בתחילה, בני אדם לא ידעו, ולמדו לדעת מעט רק לאחר שרוח הקודש נשאה עדות על ישוע בדרך זו. אילו עשה ישוע עבודה אדירה בטרם נשאה עליו רוח הקודש עדות, אך ללא עדותו של אלוהים עצמו, תהיה עבודתו אדירה ככל שתהיה, בני האדם לעולם לא היו יודעים על זהותו, כי העין האנושית לא היתה מסוגלת לראות את זהותו. ללא שלב עדותה של רוח הקודש, איש לא יכול היה לזהותו כאלוהים בהתגלמותו. אילו לאחר שרוח הקודש נשאה עליו עדות, היה ישוע ממשיך לעבוד באותו אופן, ללא כול הבדל, לא היתה לכך השפעה כזו. ובכך מודגמת בעיקר גם עבודתה של רוח הקודש. לאחר שרוח הקודש נשאה עדות, היה עליה להתגלות, כך שניתן היה לראות בבירור שזהו אלוהים, שיש בו רוח אלוהים. עדותו של אלוהים לא היתה שגויה, והדבר יכול היה להוכיח שעדותו היתה נכונה. אילו העבודה שקדמה לכך והעבודה שבאה לאחר מכן היו זהות, כהונתו כבשר ודם ועבודתה של רוח הקודש לא היו מודגשות, והאדם לא היה מסוגל לזהות את עבודתה של רוח הקודש, משום שלא היה הבדל ברור. לאחר שנשאה עדות, היה על רוח הקודש לאשר את העדות הזו, ולפיכך היה עליה לבטא את חוכמתה וסמכותה בישוע, דבר שהיה שונה מבעבר. מובן שזו לא היתה השפעתה של ההטבלה. ההטבלה היא רק טקס, אלא שההטבלה היתה הדרך להראות שהגיעה העת לכך שיבצע את כהונתו. עבודה זו נועדה כדי להבהיר את עוצמתו האדירה של אלוהים, את עדותה של רוח הקודש, ורוח הקודש לקחה על עצמה אחריות לעדות זו עד הסוף ממש. גם בטרם ביצע את כהונתו, האזין ישוע לדרשות, הטיף והפיץ את הבשורה במקומות שונים. הוא לא עשה עבודה אדירה כלשהי מפני שלא הגיעה העת לביצוע כהונתו וכן מפני שאלוהים עצמו הסתתר בענווה בבשר ודם ולא עשה כול עבודה עד שהגיעה העת. הוא לא עשה עבודה לפני ההטבלה משתי סיבות: האחת מפני שרוח הקודש לא ירדה עליו באופן רשמי כדי שיוכל לעבוד (כלומר רוח הקודש לא העניקה לישוע את העוצמה והסמכות לעשות עבודה כזו) וגם אילו ידע את זהותו, ישוע לא היה מסוגל לעשות את העבודה שהתכוון לעשות מאוחר יותר, והיה עליו להמתין עד ליום הטבלתו. היה זה המועד שקבע אלוהים ואיש לא היה מסוגל להפר אותו, גם לא ישוע עצמו. ישוע עצמו לא יכול היה לקטוע את עבודתו שלו. מובן שהיתה זו ענוותו של אלוהים, וכן חוק עבודתו של אלוהים. לולא עבדה רוח אלוהים, איש לא יכול היה לעשות את עבודתה. דבר שני, בטרם הוטבל, הוא היה רק אדם רגיל ופשוט מאוד, שאינו שונה מאנשים רגילים ופשוטים אחרים. זהו היבט אחד של האופן שבו אלוהים בהתגלמותו לא היה על-טבעי. אלוהים בהתגלמותו לא הפר את הסדריה של רוח אלוהים. הוא עבד בדרך מסודרת ורגילה מאוד. רק לאחר ההטבלה היתה לעבודתו סמכות ועוצמה. כלומר על אף שהיה אלוהים בהתגלמותו, הוא לא ביצע מעשים על-טבעיים כלשהם, וגדל בדומה לבני אדם רגילים אחרים. אילו ישוע היה יודע כבר את זהותו ועושה עבודה אדירה בכל הארץ קודם להטבלתו, וכן היה שונה מבני אדם רגילים ומפגין בפני כול שהוא יוצא דופן – לא זו בלבד שלא היה מתאפשר ליוחנן לעשות את עבודתו, אלא גם לא היתה כל דרך שבה אלוהים יכול היה להתחיל בשלב הבא של עבודתו. וכך הדבר היה מוכיח שהדברים שאלוהים עשה השתבשו, ולאדם היה נדמה שרוח אלוהים ואלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא באו ממקור זהה. לכן עבודתו של ישוע המתועדת בכתבי הקודש היא עבודה שהוא ביצע לאחר שהוטבל, עבודה שנעשתה במהלך שלוש שנים. בכתבי הקודש לא מתועד מה עשה בטרם הוטבל, מפני שלא עשה את עבודת האל בטרם הוטבל. הוא היה רק אדם רגיל, וייצג אדם רגיל. בטרם החל ישוע לממש את כהונתו, הוא לא היה שונה מבני אדם רגילים, ואחרים לא יכולים היו לראות בו הבדל כלשהו. רק לאחר שהגיע לגיל 29 ידע ישוע שהוא בא להשלים שלב בעבודתו של אלוהים. קודם לכן גם הוא עצמו לא ידע זאת, משום שהעבודה שעשה אלוהים לא היתה על-טבעית. כשהוא נכח במפגש בבית הכנסת בגיל שתים עשרה, מרים חיפשה אותו, והוא אמר רק משפט אחד, בדומה לכול ילד אחר: "אמא! אינך יודעת שעליי להעדיף את רצון אבי על פני כול דבר אחר?" כיוון שמרים הרתה את ישוע לרוח הקודש, האם לא ייתכן שהוא היה מיוחד בדרך כלשהי? אך משמעות הייחוד שלו לא היתה שהוא היה על-טבעי, אלא רק שהוא אהב את אלוהים יותר מכול ילד צעיר אחר. על אף שמראהו היה אנושי, מהותו היתה עדיין מיוחדת ושונה מאחרים. אך רק לאחר ההטבלה הוא חש באמת כיצד רוח הקודש עובדת בתוכו, חש שהוא אלוהים עצמו. רק כשהגיע לגיל 33 הוא הבין באמת שרוח הקודש מתכוונת לבצע דרכו את עבודת הצליבה. בגיל 32, הוא הכיר כמה אמיתות פנימיות, ככתוב בבשורה על פי מתי: "ענה שמעון פטרוס ואמר: 'אתה המשיח, בן האל החי... מאותו זמן, ישוע התחיל להבהיר לתלמידיו שהוא צריך ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים והכוהנים הגדולים והסופרים, ולהיהרג, ולקום לתחייה ביום השלישי". הוא לא ידע מראש איזו עבודה עליו לעשות, אלא רק במועד מסוים. הוא לא ידע הכול מייד כשנולד. רוח הקודש עבדה בו בהדרגה והיה בעבודה הזו תהליך. אם ידע מן ההתחלה שהוא אלוהים, המשיח ובן האלוהים בדמות בשר ודם, שעליו לממש את עבודת הצליבה, מדוע לא עבד קודם לכן? מדוע רק לאחר שסיפר לתלמידיו על כהונתו, חש ישוע צער והתפלל לכך ברצינות? מדוע פתח לו יוחנן את הדרך והטביל אותו בטרם הבין דברים רבים שלא הבין קודם לכן? הדבר מוכיח שהיתה זו עבודתו של אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, ולכן כדי שיבין ויגשים, היה תהליך, כי הוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, שעבודתו היתה שונה מזו הנעשית ישירות על ידי רוח הקודש.

בנוגע לתארים וזהות חלק 1

אם ברצונך להיות ראוי לשימושו של אלוהים, עליך להכיר את עבודתו של אלוהים; עליך להכיר את העבודה שהוא עשה בעבר (בתנ"ך ובברית החדשה), ויתרה מזאת, עליך להכיר את עבודתו כיום. כלומר, עליך להכיר את שלושת שלבי עבודתו של אלוהים במהלך 6,000 שנה. אם אתה מתבקש להפיץ את הבשורה, לא תוכל לעשות זאת מבלי להכיר את עבודתו של אלוהים. בני אדם ישאלו אותך על כתבי הקודש, התנ"ך והדברים שאמר ועשה ישוע בזמנו. הם יאמרו, "האם האל שלכם אמר לכם את כול זה? אם הוא אינו יכול לומר לכם מה באמת מתרחש בכתבי הקודש, הוא אינו אלוהים; אם הוא יכול, נשתכנע". בתחילה, הרבה ישוע לדבר עם תלמידיו על התנ"ך. כול דבר שקראו היה מן התנ"ך; הברית החדשה נכתבה רק כמה עשורים לאחר שישוע נצלב. כדי להפיץ את הבשורה, עליכם לתפוס בעיקרון את האמת הפנימית של כתבי הקודש ואת עבודתו של אלוהים בישראל, כלומר העבודה שעשה יהוה. וכן עליכם להבין את העבודה שעשה ישוע. אלה הם הנושאים המעניינים יותר מכול את כול בני האדם, ואין להם הבנה של[א] שני שלבי העבודה האלה. בעת הפצת הבשורה, הניחו תחילה בצד את הדיבורים על עבודתה של רוח הקודש כיום. שלב העבודה הזה הוא מעבר להישג ידם, מפני שהדבר שבו אתם עוסקים הוא הדבר הנשגב מכול: הכרת אלוהים והכרת עבודתה של רוח הקודש, ודבר אינו נעלה יותר משני הדברים האלה. אם תדברו תחילה על הדברים הנשגבים, יהיה זה יותר מדי עבורם, כי איש מהם לא חווה עבודה כזו של רוח הקודש. אין לכך תקדים ולא קל לאדם לקבל זאת. חוויותיהם הן דברים ישנים מן העבר, עם עבודה של רוח הקודש מדי פעם. הם אינם חווים את עבודתה של רוח הקודש כיום ולא את רצונו של אלוהים כיום. הם עדיין פועלים על פי המנהגים הישנים, ללא אור חדש וללא דברים חדשים.

עליכם לדעת כיצד האנושות כולה התפתחה עד היום חלק 2

ראשית, אלוהים ברא את אדם וחוה, והוא ברא גם נחש. מבין כל הברואים, הנחש היה הארסי ביותר. גופו הכיל ארס, והשטן השתמש בארס הזה כדי לנצל את הנחש. היה זה הנחש שפיתה את חוה לחטוא. אדם חטא לאחר שחוה חטאה, ואז שניהם למדו להבחין בין טוב ורע. אם יהוה ידע מראש שהשטן יפתה את חוה, ושחוה תפתה את אדם, מדוע הוא שם את כולם בתוך הגן? אם הוא היה מסוגל לחזות את הדברים האלה, מדוע הוא ברא נחש ושם אותו בתוך גן עדן? מדוע היה בגן עדן הפרי של עץ הדעת טוב ורע? האם אלוהים תכנן שהם יאכלו מהפרי? כשיהוה בא, גם אדם וגם חוה לא העזו להתייצב בפניו, ורק אז נודע ליהוה שהם אכלו מעץ הדעת טוב ורע, ונפלו קורבן לתכסיסיו של הנחש. בסופו של דבר, אלוהים קילל את הנחש, וקילל גם את אדם וחוה. כששניהם אכלו מפרי העץ, יהוה לא היה מודע לכך. האנושות הושחתה עד כדי כך שהיא הפכה לרעה ולמופקרת מבחינה מינית, ואפילו עד כדי כך שהדברים שבני האדם החזיקו בלבם היו כולם דבר רשע וחטא. הם כולם הפכו לטמאים. לפיכך, יהוה התחרט על כך שהוא ברא את האנושות. לאחר מכן, הוא ביצע את העבודה של השמדת העולם באמצעות מבול, שאותו שרדו נח ובניו. יש דברים שהם לא כל כך מסובכים ועל-טבעיים כמו שבני האדם מדמיינים. יש כאלה ששואלים: "מכיוון שאלוהים ידע שהארכי-מלאך יבגוד בו, מדוע הוא ברא אותו?" אלה העובדות: לפני שאלוהים ברא את הארץ, הארכי-מלאך היה החשוב במלאכי השמיים. הייתה לו סמכות על כל מלאכי השמיים. זו הייתה הסמכות שאלוהים העניק לו. למעט אלוהים עצמו, הארכי-מלאך היה החשוב ביותר בשמיים. כשאלוהים ברא בהמשך את האנושות, הארכי-מלאך בגד באלוהים בגידה גדולה עוד יותר על פני האדמה. אני אומר שהוא בגד באלוהים משום שהוא רצה לנהל את האנושות ורצה שסמכותו תהיה גדולה מזו של אלוהים. הארכי-מלאך הוא שפיתה את חוה לחטוא. הוא עשה זאת משום שהוא רצה לכונן את מלכותו על פני האדמה ולגרום לאנושות לבגוד באלוהים ולהישמע לו במקום זאת. הוא ראה שהיו דברים רבים מאוד שנשמעים לו. המלאכים נשמעו לו, וכך גם בני האדם על פני האדמה. עוף הכנף למינהו והבהמה למינה, העצים, היערות, ההרים, הנהרות, וכל הדברים על פני האדמה היו בהשגחתו של האדם – כלומר, אדם וחוה – כשאדם וחוה נשמעו לו. לפיכך, הארכי-מלאך רצה שסמכותו תהיה גדולה מזו של אלוהים, ורצה לבגוד באלוהים. לאחר מכן, הוא גרם למלאכים רבים לבגוד באלוהים, והם הפכו לרוחות הטמאות השונות. התפתחותה של האנושות עד היום נבעה מההשחתה שעשה הארכי-מלאך, הלא כן? הסיבה היחידה לכך שהאנושות נמצאת במצבה הנוכחי היא שהארכי-מלאך בגד באלוהים והשחית את האנושות. העבודה ההדרגתית הזו כלל לא מופשטת ופשוטה כפי שבני האדם מדמיינים אותה. השטן הוציא לפועל את בגידתו מסיבה מסוימת, אך בני האדם לא מסוגלים לתפוס דבר פשוט כל כך. מדוע אלוהים ברא את השמיים והארץ וכל צבאם, ומדוע הוא ברא גם את השטן? אם אלוהים מתעב את השטן כל כך, ואם השטן הוא אויבו של אלוהים, מדוע אלוהים ברא את השטן? בכך שהוא ברא את השטן, הוא ברא לעצמו אויב, הלא כן? אלוהים לא באמת ברא לעצמו אויב – הוא ברא מלאך, ומאוחר יותר, המלאך בגד בו. מעמדו של המלאך לא היה רם כל כך, ולכן הוא רצה לבגוד באלוהים. אפשר לומר שזה היה צירוף מקרים, אך זו הייתה גם מגמה בלתי-נמנעת. הדבר דומה לכך שבן אדם מת בגיל מסוים. הדברים כבר התפתחו עד שלב מסוים. יש גם בני אדם מגוחכים שאומרים: "מאחר שהשטן הוא האויב שלך, מדוע בראת אותו? האם לא ידעת שהארכי-מלאך יבגוד בך? הרי אתה יכול לראות הכל מעולם עד עולם, הלא כן? האם אתה לא מכיר את אופיו? מאחר שניכר שידעת שהוא יבגוד בך, מדוע מינית אותו לארכי-מלאך? אפילו אם נתעלם מעניין הבגידה, הוא עדיין הוביל כל כך הרבה מלאכים וירד אל עולמם של בני התמותה כדי להשחית את האנושות. עד היום, לא הצלחת להשלים את תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. האם זה נכון?" אתה מקשה על עצמך יותר ממה שנחוץ, הלא כן? אחרים אומרים: "אלמלא השטן השחית את האנושות עד עצם היום הזה, אלוהים לא היה מושיע כך את האנושות. במקרה כזה, חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים לא היו מתגלות. איפה הייתה מתבטאת חוכמתו? לפיכך, אלוהים ברא את אנושות למען השטן. בעתיד, אלוהים יגלה את כול יכולתו – אחרת, כיצד יוכל האדם לגלות את חוכמתו של אלוהים? אלמלא האדם התנגד לאלוהים והתמרד נגדו, לא היה צורך שמעשיו של אלוהים יבואו לידי ביטוי. אילו הבריאה כולה הייתה עובדת את אלוהים ונשמעת לו, לא הייתה לו עבודה לעשות." התפיסה הזו אפילו רחוקה יותר מהמציאות, מכיוון שאלוהים לא טמא בשום אופן, ולכן הוא לא יכול לברוא טומאה. הוא מגלה את מעשיו כעת רק על מנת להביס את אויבו, להושיע את האנושות שהוא ברא, להביס את השדים ואת השטן ששונאים אותו, בוגדים בו ומתנגדים אליו, שהיו בעבר בריבונותו והיו שייכים לו בראשית. הוא רוצה להביס את השדים האלה ולגלות בכך את כול יכולתו לעיני כל. האנושות וכל הדברים על פני האדמה מצויים כעת בתחומו של השטן ובתחומם של הרשעים. אלוהים רוצה לגלות את מעשיו לעיני כל, כדי שבני האדם יוכלו להכיר אותו. כך הוא יביס את השטן וינצח כליל את אויביו. כלל העבודה הזו מתבצעת באמצעות גילוי מעשיו. כל ברואיו של אלוהים מצויים בתחומו של השטן, ולכן אלוהים רוצה לגלות להם את כול יכולתו, ולהביס בכך את השטן. אלמלא השטן היה קיים, אלוהים לא היה צריך לגלות את מעשיו. אילולא הטרדתו של השטן, אלוהים היה בורא את האנושות ומאפשר לה לחיות בגן עדן. מדוע אלוהים מעולם לא גילה את כל מעשיו למלאכים או לארכי-מלאך לפני בגידתו של השטן? אילו המלאכים והארכי-מלאך היו מכירים אותו, ואילו הם נשמעו לו בראשית, הוא לא היה מוציא לפועל את המעשים חסרי המשמעות האלה. קיומם של השטן והשדים הם הסיבה לכך שבני האדם מתנגדים לו ולכך שהם מלאים עד אפס מקום בטבע מרדני, ולכן אלוהים רוצה לגלות את מעשיו. משום שהוא רוצה להילחם בשטן, על אלוהים להשתמש בסמכותו שלו כדי להביס את השטן, ולהשתמש בכל מעשיו כדי להביס את השטן. כך, עבודת הישועה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם תאפשר לאנושות לראות את חוכמתו ואת כול יכולתו. העבודה שאלוהים עושה כיום היא משמעותית, והיא לא דומה כהוא זה לדברים הבאים של בני אדם מסוימים: "העבודה שאתה עושה מכילה סתירות, הלא כן? רצף העבודה הזה בסך הכל נועד להטריח את עצמך, הלא כן? בראת את השטן, ואז הנחת לו לבגוד בך ולהתנגד אליך. בראת את האנושות, ומסרת אותה לידי השטן, והנחת לאדם וחווה להתפתות. מכיוון שעשית את כל הדברים האלה בכוונה תחילה, מדוע אתה מתעב את האנושות? מדוע אתה מתעב את השטן? אלה דברים שגרמת להם בעצמך, הלא כן? למה לך לשנוא אותם?" בני אדם מגוחכים רבים יאמרו זאת. הם רוצים לאהוב את אלוהים, אך בלבם הם מתלוננים על אלוהים – איזו סתירה! אתם לא מבינים את האמת, יש לכם יותר מדי מחשבות על-טבעיות, ואתם אפילו טוענים שזו שגיאה של אלוהים – כמה שאתם מגוחכים! אתם אלה שמעוותים את האמת. זו לא שגיאה של אלוהים! יש בני אדם שאפילו יתלוננו שוב ושוב: "אתה זה שברא את השטן, ואתה זה שנתן את האנושות לשטן. יש לאנושות טבע שטני. במקום לסלוח לה, אתה מתעב אותה במידת מה. בהתחלה אהבת את האנושות במידת מה. בעטת את השטן אל תוך עולמו של האדם, וכעת אתה מתעב את האנושות. אתה הוא זה שמתעב ואוהב את האנושות – מה ההסבר לכך? האם זו לא סתירה? ללא קשר לאופן שבו מביטים בכך, כך קרה הדבר בשמיים. הארכי-מלאך בגד כך באלוהים, והאנושות הושחתה כך, והיא ממשיכה כך עד היום. אפשר לנסח זאת בדרכים שונות, אך זה כל הסיפור. עם זאת, עליכם להבין שאלוהים עושה את העבודה של היום כדי להושיע אתכם, וכדי להביס את השטן.

עליכם לדעת כיצד האנושות כולה התפתחה עד 1היום חלק

העבודה כולה השתנתה בהדרגה עם הזמן, במהלך 6,000 השנים. השינויים בעבודה הזו התרחשו בהתאם לנסיבות של העולם כולו. עבודת הניהול של אלוהים השתנתה בהדרגה רק על פי מגמות ההתפתחות של האנושות כולה. היא לא הייתה מתוכננת עוד מראשית הבריאה. לפני שהעולם נברא, או מיד לאחר מכן, יהוה עוד לא תכנן את השלב העבודה הראשון, את שלב החוק; ולא את שלב העבודה השני, את שלב של חסד; ולא את שלב העבודה השלישי, את שלב הכיבוש, שבמהלכו הוא יעבוד תחילה בקרב קבוצה של בני אדם – כמה מצאצאי מואב – ואז הוא יכבוש את התבל כולה. הוא לא אמר את הדברים האלה לאחר שהוא ברא את העולם, הוא לא אמר את הדברים האלה אחרי מואב, וקל וחומר שלא לפני לוט. כל עבודתו נעשתה באופן ספונטני. כך בדיוק התפתחה עבודת הניהול המלאה שלו, בת ששת אלפי השנים. הוא בשום אופן לא כתב את התוכנית הזו כתרשים מסכם להתפתחותה של האנושות לפני שהוא ברא את העולם. בעבודתו, אלוהים מביע באופן ישיר את מה שהינו. הוא לא מתאמץ כדי לגבש תוכנית. כמובן, נביאים רבים נשאו נבואות רבות, אך בכל זאת אי-אפשר לומר שעבודתו של אלוהים הייתה תמיד בהתאם לתוכנית מדוקדקת. הנבואות נישאו בהתאם לעבודה הממשית של אלוהים. כל עבודתו של אלוהים היא העבודה הממשית ביותר. הוא מבצע את עבודתו על פי ההתפתחות לאורך הזמן, והוא מבצע את עבודתו הממשית ביותר על פי האופן שבו דברים משתנים. עבורו, ביצוע עבודתו דומה למתן תרופה לטיפול במחלה. הוא מתבונן בעודו עושה את עבודתו. הוא עובד לפי מה שהוא רואה. בכל שלב בעבודתו, הוא מסוגל לבטא את חוכמתו הרבה ולבטא את יכולותיו הרבות. הוא מגלה את חוכמתו הרבה ואת סמכותו הרבה בהתאם לעבודה של העידן המסוים, והוא מאפשר לכל אחד מבני האדם שהוא החזיר במהלך העידנים האלה לראות את כל טבעו. הוא ממלא את הצרכים של בני האדם ומבצע את העבודה שעליו לעשות בהתאם לעבודה שצריכה להיעשות בכל עידן. הוא ממלא את הצרכים של בני האדם על פי המידה שבה השטן השחית אותם. כך היה כשיהוה ברא בהתחלה את אדם וחוה כדי לאפשר להם להגשים את הווייתו של אלוהים על פני האדמה ולהעיד על אלוהים בבריאה. אולם חוה חטאה לאחר שהנחש פיתה אותה, ואדם עשה כמוה, ויחדיו הם אכלו בגן מפרי עץ הדעת טוב ורע. על כן, הייתה ליהוה עבודה נוספת לבצע בקרבם. הוא ראה את מערומיהם וכיסה את גופם בבגדים מעורות של חיות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם, "כי-שמעת לקול אשתך, ותאכל מן-העץ, אשר צויתיך לאמור לא תאכל ממנו – ארורה האדמה, בעבורך ... כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב." ואל האישה הוא אמר, "הרבה ארבה עיצבונך והרֹנך – בעצב, תלדי בנים; ואל-אישך, תשוקתך, והוא, ימשָׁל-בך." מאותו רגע ואילך, הוא גירש אותם מגן עדן והכריח אותם לחיות מחוץ לגן, כפי שהאדם המודרני חי כיום על פני האדמה. כשאלוהים ברא את האדם בראשית, הוא לא התכוון לאפשר לאדם להתפתות בפיתויו של הנחש לאחר שהוא נברא, ואז לקלל את האדם ואת הנחש. לא הייתה לו תוכנית כזו. בסך הכל, האופן שבו הדברים התגלגלו הוא שחייב אותו לבצע עבודה חדשה בתוך הבריאה שלו. לאחר שיהוה ביצע את העבודה הזו בקרב אדם וחווה על פני האדמה, האנושות המשיכה להתפתח במשך אלפי שנים, עד שאלוהים ראה "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבות לבו, רק רע כל-היום. ויינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו. ... ונח, מצא חן בעיני יהוה." כעת הייתה ליהוה עוד עבודה חדשה לעשות, מכיוון שהאנושות שהוא ברא הפכה לחוטאת מדי לאחר פיתוי הנחש. לאור הנסיבות האלה, אלוהים בחר את משפחתו של נח מבין כל בני האדם וחס עליה, וביצע את עבודת השמדתו את העולם באמצעות מבול. האנושות המשיכה להתפתח כך עד עצם היום הזה, תוך שהיא נעשית יותר ויותר מושחתת, וכשההתפתחות האנושית תגיע לשיאה, יהיה זה גם סופה של האנושות. מראשית העולם ועד סופו, האמת הפנימית של עבודתו של אלוהים תמיד הייתה כזו. הדבר דומה לאופן שבו בני האדם ימוינו לפי סוגם. בני האדם בשום אופן לא נועדו כל אחד לקטגוריה שהוא שייך לה מלכתחילה, אלא שבני האדם ממוינים לקטגוריות בהדרגה רק לאחר שהם עברו תהליך של התפתחות. בסופו של דבר, כל מי שלא יכול לגמרי לזכות בישועה ישוב לאבותיו. דבר מעבודותיו של אלוהים בקרב האנושות לא היה כבר מוכן בעת בריאת העולם. התפתחות הדברים היא שאפשרה לאלוהים לבצע את עבודתו שלב אחר שלב, באופן מציאותי ומעשי, בקרב בני האדם. בדיוק כפי שיהוה אלוהים לא ברא את הנחש כדי שיפתה את האישה. זו לא הייתה התוכנית הספציפית שלו, וזה לא היה משהו שהוא גזר מראש בכוונה תחילה. אפשר לומר שזה היה דבר בלתי צפוי. אם כן, זוֹ הסיבה שיהוה גֵירֵש את אדם וחוה מִגן עדן ונשבע לעולם לא לברוא שוב את האדם. אולם בני האדם מגלים את חוכמתו של אלוהים רק על סמך היסוד הזה, בדיוק כמו העניין שציינתי קודם לכן: "חוכמתי מתממשת על יסוד מזימותיו של השטן." ללא קשר לשאלות כמה האנושות הושחתה ואיך הנחש פיתה אותה, חוכמתו של יהוה בכל זאת קיימת. לפיכך, הוא עסק בעבודה חדשה מאז שהוא ברא את העולם, ואף אחד משלבי עבודתו לא חזר על עצמו אי-פעם. השטן הוציא לפועל מזימות ללא-הרף והשחית את האנושות ללא הרף, ויהוה אלוהים גם הוא ביצע את עבודתו החכמה ללא-הרף. הוא מעולם לא נכשל, והוא מעולם לא חדל מעבודתו מאז בריאת העולם ועד היום. אחרי שהשטן השחית את האנושות, אלוהים עבד ללא-הרף בקרב בני האדם כדי להביס את אויבו שמשחית את האנושות. הקרב הזה יימשך מהראשית ועד סוף העולם. בעשותו את כל העבודה הזו, לא זו בלבד שאלוהים מאפשר לאנושות שהשטן השחית לקבל את ישועתו האדירה של אלוהים, אלא שהוא גם מאפשר לה לראות את חוכמתו, את כול יכולתו ואת סמכותו. בסופו של דבר, הוא יאפשר לאנושות לראות את טבעו הצודק, כשהוא יעניש את הרשעים ויגמול לטובים. אלוהים נלחם בשטן עד עצם היום הזה, והוא מעולם לא נחל תבוסה, מכיוון שהוא אל חכם, ומכיוון שחוכמתו יוצאת לפועל על יסוד מזימותיו של השטן. על כן, לא זו בלבד שאלוהים גורם לכל צבא השמיים להישמע לסמכותו, אלא שהוא גורם גם לכל צבא הארץ לנוח תחת הדום רגליו, ולא פחות מכך, הוא מטיל ייסורים על עושי הרעה שפולשים אל האנושות ומפריעים לה. כל תוצאות העבודה נובעות מחוכמתו של אלוהים. הוא מעולם לא גילה את חוכמתו לפני קיומה של האנושות, משום שלא היו לו אויבים בשמיים, בארץ או בתבל כולה, ומשום שלא היו כוחות חושך שפלשו לכל יצור טבעי. לאחר שהארכי-מלאך בגד בו, אלוהים ברא את האנושות על פני האדמה, ולמען האנושות, הוא פתח במלחמתו בת אלפי השנים נגד השטן, הארכי-מלאך – מלחמה שהולכת ומתלהטת עם כל שלב חדש. חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים נוכחות בכל אחד מהשלבים האלה. רק כעת, כל הדברים בשמיים ובארץ רואים את חוכמתו של אלוהים, כול יכולתו, ובפרט, את היותו אמיתי. הוא עדיין מבצע את עבודתו באותו אופן מציאותי כיום. בנוסף, בזמן שאלוהים מבצע את עבודתו, הוא גם מגלה את חוכמתו ואת כול יכולתו. הוא מאפשר לכם לראות את האמת הפנימית של כל שלב בעבודתו, לראות בדיוק כיצד אפשר להסביר את כול יכולתו של אלוהים, ובפרט, כיצד אפשר להסביר את היותו מציאותי.

העבודה בעידן החוק

העבודה שיהוה עשה בבני ישראל ביססה בקרב האנושות את מקורו הארצי של אלוהים, את המקום הקדוש שבו היה נוכח. הוא הגביל את עבודתו לבני ישראל. בתחילה, הוא לא עבד מחוץ לישראל. הוא בחר עם מתאים כדי להגביל את היקף עבודתו. ישראל היא המקום שבו אלוהים ברא את אדם וחווה, ומאדמת המקום הזה ברא יהוה את האדם; זהו בסיס עבודתו על פני האדמה. בני ישראל, שהם צאצאיהם של נוח ושל אדם, היו היסוד לעבודתו של יהוה על פני האדמה.

עבודת הפצת הבשורה היא גם עבודת ישועת האדם

כל בני האדם צריכים להבין את מטרת עבודתי על פני האדמה, כלומר מהי התכלית הסופית של עבודתי ואיזו רמה עליי להשיג בעבודתי לפני שהיא תושלם. אם בני אדם הצועדים איתי עד היום לא מבינים מה עניין עבודתי, האין הם צועדים איתי לשווא? חסידיי צריכים לדעת את רצוני. אני עובד בעולם מזה אלפי שנים וממשיך בכך גם היום. אף על פי שישנם פריטים רבים במיוחד הכלולים בעבודתי, מטרתה נותרת בלא שינוי. לדוגמה, אף שאני מלא משפט וייסורים כלפי האדם, כל זאת אך ורק כדי להושיע אותו, להפיץ את בשורתי טוב יותר ולהמשיך ולהרחיב את עבודתי בין אומות הגויים מרגע שהאדם הושלם. לכן היום, בתקופה שבה אנשים רבים כבר איבדו כל תקווה, אני ממשיך בעבודתי, ממשיך בעבודה שעליי לעשות כדי לשפוט ולייסר את האדם. חרף העובדה שנמאס לאדם מהדברים שאני אומר, ולמרות העובדה שאין בו כל רצון להתעניין בעבודתי, אני עודני ממשיך בחובתי משום שמטרת עבודתי לא השתנתה ותוכניתי המקורית לא תשתבש. תפקיד השיפוט שלי הוא לגרום לאדם להישמע לי טוב יותר, ותפקיד הייסורים שלי הוא לאפשר לאדם להשתנות טוב יותר. אף שמעשיי נעשים לשם הניהול שלי, מעולם לא עשיתי דבר שלא היה לטובת האדם. הסיבה לכך היא שאני רוצה להפוך את כל האומות מחוץ לישראל לממושמעות בדיוק כמו עם ישראל, ולהפוך את בני האומות האלה לבני אדם אמיתיים, כדי שתהיה לי אחיזה בארצות שמחוץ לישראל. זהו הניהול שלי; זו העבודה שאני משיג בארצות הגויים. אפילו עכשיו, אנשים רבים עדיין לא מבינים את הניהול שלי משום שהם אינם מתעניינים בו, אלא רק חושבים על עתידיהם ויעדיהם. בלי קשר לדבריי, בני האדם שווי נפש לנוכח עבודתי – הם מתמקדים רק ביעדיהם העתידיים שלהם. אם המצב ימשיך כך, כיצד יכולה עבודתי להתרחב? כיצד יכולה בשורתי להתפשט ברחבי התבל? עליכם לדעת שכשעבודתי תתרחב, אפזר אתכם ואכה בכם כפי שיהוה הכה בשבטי ישראל. כל זה ייעשה כדי שהבשורה שלי תגדל על פני כל האדמה, כדי שעבודתי תוכל להתפשט אל ארצות הגויים. כך יתגדל שמי בפי מבוגרים וצעירים כאחד, ושמי הקדוש יהולל בפי אנשים מכל השבטים והאומות. בעידן הסופי הזה, אפעל כדי שיתגדל שמי בקרב אומות הגויים וכדי שהגויים יראו את מעשיי, כדי שהם יקראו לי האל הכול יכול ויגרמו לכך שדבריי יתממשו במהירה. אגרום לכל האנשים לדעת שאינני רק האל של עם ישראל, אלא האל של כל אומות הגויים, אפילו האומות שקיללתי. אאפשר לכל האנשים לראות שאני אלוהי הבריאה כולה. זוהי עבודתי הגדולה ביותר, המטרה של תכנית עבודתי לאחרית הימים, והעבודה היחידה שתושלם באחרית הימים.

אף אדם בשר ודם לא יכול להימלט מיום חרון אפי

אני מוכיח אתכם כך כיום למען הישרדותכם, כדי שעבודתי תתקדם ללא קושי, וכדי שעבודת החניכה שלי בתבל כולה תתבצע באופן הולם ומושלם יותר ותחשוף את דבריי, סמכותי, מלכותיותי ושיפוטי לאנשי כל הארצות והאומות. עבודתי בקרבכם היא ראשית עבודתי בתבל כולה. על אף שכעת כבר אחרית הימים, דעו כי "אחרית הימים" אינו אלא שם של עידן: כמו עידן החוק ועידן החסד, הוא מתייחס לעידן, ומציין על עידן שלם, ולא על השנים או החודשים האחרונים. עם זאת, אחרית הימים לא מאוד דומה לעידן החסד ועידן החוק. עבודת אחרית הימים לא נעשית בעם ישראל, אלא בקרב הגויים – זהו כיבוש כל עמים מכל האומות והשבטים שמחוץ לעם ישראל בפני כס המלכות שלי, כדי שכבודי בכל רחבי התבל יוכל למלא את היקום כולו. כך אוכל לזכות לכבוד רב יותר, כדי שכל הבריות על פני האדמה יוכלו להעביר את כבודי לכל אומה, לנצח, לאורך הדורות, וכל הבריות בשמיים ובארץ יוכלו לראות את הכבוד שרכשתי על פני האדמה. העבודה המתבצעת באחרית הימים היא עבודת הכיבוש. היא אינה הכוונת חייהם של כל בני האדם שעל פני האדמה, אלא סיכום חיי הייסורים הבלתי נגמרים של האנושות לאורך אלפי שנים על פני האדמה. כתוצאה מכך, עבודת אחרית הימים לא יכולה להיות דומה לאלפי שנות העבודה בעם ישראל, ולא לעשור הפעולה ביהודה שנמשך לאחר מכן כמה אלפי שנים עד להתגלמותו השנייה של אלוהים. בני האדם של אחרית הימים נתקלים רק בהופעתו מחדש של הגואל כבשר ודם, והם מקבלים את עבודתו האישית ואת דבריו של אלוהים. אחרית הימים לא תימשך אלפיים שנה – היא קצרה, כמו פרק הזמן שבו ביצע ישוע את עבודת עידן החסד ביהודה. זאת משום שאחרית הימים היא סיכומו של התקופה כולה. היא ההשלמה והסיום של תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים של אלוהים, והיא מסכמת את מסע חיי הייסורים של האנושות. היא לא מביאה את האנושות כולה לעידן חדש והיא לא מאפשרת לחיי האנושות להימשך. לא תהיה לכך חשיבות לתוכנית הניהול שלי או לקיומו של האדם. אילו האנושות המשיכה כך, במוקדם או במאוחר השטן היה בולע את כולה, והנשמות השייכות לי היו יורדות בסופו של דבר לטמיון בידיו. עבודתי נמשכת רק ששת אלפים שנה, והבטחתי כי גם שליטתו של המזיק על האנושות כולה לא תימשך יותר מששת אלפים שנה. לפיכך תם הזמן. לא אמשיך ולא אדחה עוד: באחרית הימים, אביס את השטן, אשיב לעצמי את כל כבודי ואת כל הנשמות השייכות לי על פני האדמה, כדי שנשמות אומללות אלו יוכלו להימלט מים הייסורים, וכך תושלם כל עבודתי על פני האדמה. מכאן ואילך, לעולם לא אשוב להיות בשר ודם על פני האדמה, ולעולם לא תעבוד שוב רוחי השולטת בכל על פני האדמה. אעשה רק דבר אחד על פני האדמה: אברא מחדש את האנושות, אנושות שתהיה קדושה, ושתהיה העיר הנאמנה לי על פני האדמה. אך דעו לכם שלא אשמיד את העולם כולו, ולא אשמיד את האנושות כולה. אשאיר את אותו השליש הנותר – השליש שאוהב אותי ושאותו כבשתי לחלוטין, ואגרום לשליש הזה לפרות ולרבות על פני האדמה, בדומה לבני ישראל בעידן החוק, אזין אותם בשפע של צאן ובקר ובכל אוצרות הארץ. האנושות הזו תישאר עמי לנצח, אולם לא תהיה זו האנושות של היום, המזוהמת באופן מצער, אלא אנושות שהיא אוסף של כל מי שנפל בנחלתי. השטן לא יזיק, לא יפריע ולא יארוב לאנושות כזו, והיא תהיה האנושות היחידה שתתקיים על פני האדמה לאחר נצחוני על השטן. זו האנושות שכבר כבשתי עד כה ושזכתה בהבטחתי. לפיכך, האנושות שנכבשה באחרית הימים היא גם האנושות שתינצל ושתקבל את ברכותיי הנצחיות. זו תהיה העדות היחידה לניצחוני על השטן והשלל היחיד מהקרב שלי נגד השטן. הצלתי את שלל המלחמה הזה מתחומו של השטן, ושלל זה הוא ההתממשות היחידה והפרי היחיד של תוכנית הניהול שלי, בת ששת אלפי השנים. הם באים מכל אומה ועדה, ומכל מקום ומדינה בתבל כולה. הם בני גזעים שונים, הם דוברים שפות שונות, הם בעלי מנהגים שונים וצבע עור שונה והם פזורים ברחבי כל ומה ועדה על פני כדור הארץ, ואף בכל פינה בעולם. בסופו של דבר, הם יתאחדו לאנושות שלמה, אוסף של בני אדם שכוחות השטן לא יכולים להגיע אליהם. בני האנוש שאותם לא הושעתי וכבשתי ישקעו בשתיקה למעמקי הים ויישרפו בלהבותיי המכלות לנצח נצחים. אשמיד את האנושות הישנה הזו, המזוהמת עד מאוד, כפי שהשמדתי את בכורי הבנים והבקר במצרים, והותרתי רק את בני ישראל, שאכלו בשר שה, שתו דם שה, וסימנו את משקופי בתיהם בדם שה. האם בני האדם שכבשתי ושהם בני משפחתי אינם גם בני האדם שאוכלים את בשרי, בשר השה, ושותים את דמי, דם השה, שאותם גאלתי ואשר עובדים אותי? האם כבודי לא ליווה את בני האדם האלה מאז ומעולם? האם מי שחסרים את בשרי, בשר השה, אינם שוקעים כבר בשתיקה למעמקי הים? כיום הם מתנגדים לי, וכיום דבריי הם כדברי יהוה לבני ישראל ולבני בניו. אולם הקושי שבמעמקי לבכם צובר את חרון אפי, מביא עוד ייסורים על בשרכם, שיפוט נוסף על חטאיכם וחרון אף נוסף על רשעותכם. מי יוכל להינצל ביום חרון אפי, כשאתם מתייחסים אליי כך כיום? מי יכול להסתיר מפניי את רשעותו שלו ולחמוק מייסורים? חטאיו של מי יכולים לחמוק מידיי, ידי הכל-יכול? התרסתו של מי יכולה לקבל את שיפוטי, שיפוטו של הכל-יכול? אנוכי, יהוה, מדבר כך אליכם, צאצאי משפחת הגויים, ודבריי אליכם גוברים על כל אמירות עידן החוק ועידן החסד, אבל אתם מקשים את לבכם יותר מכל אנשי מצרים. האם אתם לא צוברים את חרון אפי כשאני עובד ברוגע? כיצד תוכלו לחמוק ללא פגע מפני יומי, יומו של הכל-יכול?

מה אתם יודעים על אמונה?

באדם קיימת רק המילה הלא ודאית אמונה, אך האדם אינו יודע ממה עשויה האמונה, כל שכן מדוע יש לו אמונה. האדם מבין מעט מדי והאדם עצמו לקוי מדי; יש לו אמונה בי באופן בור וחסר דעת. על אף שאינו יודע מהי אמונה ומדוע יש לו אמונה בי, הוא ממשיך להאמין בכפייתיות. מה שאני מבקש מהאדם הוא לא רק שיפנה אלי בכפייתיות בצורה זו או שיאמין בי באופן מנותק. שכן העבודה שאני עושה היא לשם כך שהאדם יראה אותי ויכיר אותי, לא כדי שהאדם יתרשם ויראה אותי באור חדש בשל עבודתי. בעבר קיימתי אותות ופלאים רבים ועשיתי ניסים רבים. בני ישראל בעתם הראו לי הערצה רבה ורחשו כבוד רב ליכולתי יוצאת הדופן לרפא חולים ולגרש שדים. בעתם, היהודים חשבו שכוחות הריפוי שלי נשגבים ונפלאים. בזכות מעשי הללו הרבים, כולם רחשו לי כבוד, הם חשו הערצה רבה לכל כוחותיי. לכן כל מי שראו אותי עושה ניסים הלך אחריי באדיקות, כך שאלפים הקיפו אותי כדי לחזות בי מרפא חולים. קיימתי אותות ופלאים כה רבים, אך האדם ראה בי רק רופא מוכשר; דיברתי גם דברים רבים ללמד את האנשים הללו בעתם, אך הם ראו בי רק מורה הנעלה על תלמידיו! אפילו בימים אלו, לאחר שבני אדם ראו את דברי ימי עבודתי, פירושם ממשיך להיות שאני רופא מהולל המרפא את החולים ומורה לבורים. והם קבעו שאני האדון הרחום ישוע המשיח. אלו המפרשים כתבי קודש אולי התעלו על כישורי בריפוי, או יתכן אפילו שהם תלמידים שכעת התעלו על מורם, אך אנשים בעלי שם שכאלו, ששמותיהם מוכרים ברחבי העולם, מתייחסים אלי בנחיתות כרופא בלבד! מעשי רבים מהחול אשר על שפת הים, וחוכמתי רבה מזו של כל בני שלמה, אך בני האדם רואים בי רק רופא חסר חשיבות ומורה אלמוני לאדם! כמה מאמינים בי רק כדי שארפא אותם? כמה מאמינים בי רק כדי שאשתמש בכוחותיי לגרש שדים טמאים מגופיהם? וכמה מאמינים בי רק כדי לקבל שלווה ואושר ממני? כמה מאמינים בי רק כדי לדרוש ממני יותר עושר חומרי, וכמה מאמינים בי רק כדי להעביר את החיים הללו בבטחה וכדי להיות בטוחים בעולם הבא? כמה מאמינים בי רק כדי להימנע מסבל הגיהינום ולקבל ברכת שמיים? כמה מאמינים בי רק לשם נוחות זמנית אך אינם מבקשים להרוויח דבר בעולם הבא? כשהבאתי את חרוני על האדם ולקחתי את כל האושר והשלווה שהיו לו בתחילה, האדם הפך ספקני. כשנתתי לאדם את סבל הגיהינום ולקחתי ממנו את ברכות השמיים, חרפת האדם הפכה לזעם. כשהאדם ביקש ממני לרפא אותו, אך אני לא הכרתי בו וחשתי סלידה ממנו, האדם התרחק ממני וביקש את דרכי רופאי האליל והכישוף. כשלקחתי מהאדם את כל אשר דרש ממני, כולם נעלמו ללא עקבות. לפיכך, אני אומר שלאדם יש אמונה בי מכיוון שאני נותן יותר מדי חסד ויש הרבה יותר מדי להרוויח. היהודים האמינו בי בשל החסד שבי, והלכו אחרי בכל אשר הלכתי. בני האדם הבורים, בעלי הידע והניסיון המוגבלים, ביקשו רק לראות את האותות והפלאים שקיימתי. הם ראו בי את ראש בית היהודים, המסוגל לבצע את הניסים הגדולים ביותר. לפיכך, כשגירשתי שדים מבני האדם, הם דיברו בינם לבין עצמם בבלבול רב, באומרם שאני אליהו, שאני משה, שאני ראשון לנביאים, שאני הגדול ברופאים. מלבדי האומר שאני החיים, הדרך והאמת, איש לא יכול לדעת את הווייתי או את זהותי. מלבדי האומר שהשמיים הם המקום בו אבי חי, איש לא ידע שאני בן האלוהים ואלוהים עצמו. מלבדי האומר שאביא גאולה לכל בני אנוש ואפדה את האנושות, איש לא ידע שאני גואל האנושות; בני האדם הכירו אותי רק כאדם נדיב ורחום. ומלבדי שיכול להסביר הכל אודותיי, איש לא זיהה אותי ואיש לא האמין שאני בנו של האל החי. לאדם יש רק אמונה שכזו בי והוא מהתל בי בדרך זו. כיצד יוכל האדם לשאת עדות למעני כשהוא רואה אותי כך?