עקרונות חיי הותירו אותי הרוסה

צ'נגקאי, עיר בנשי, מחוז ליאונינג

הביטוי השגור: "אנשים נחמדים מגיעים אחרונים", הוא ביטוי שמוכר לי באופן יותר מדי אישי. בעלי ואני היינו תמימים במיוחד: כאשר היה מדובר בעניינים שבהם הייתה כרוכה תועלת אישית או הפסד, לא היינו מסוג האנשים העומדים על המקח ומטרידים אחרים. כשיכולנו לשמור על איפוק, שמרנו על איפוק, כשיכולנו להיות אדיבים, גם אז עשינו כמיטב יכולתנו להיות אדיבים. כתוצאה מכך, לעתים קרובות מצאנו את עצמנו מרומים ומנוצלים לרעה על ידי אחרים. זה ממש נראה שבחיים "אנשים נחמדים מגיעים אחרונים" – אם אתה טוב לב מדי, אם אתה אדיב וצנוע מדי בהתנהלותך, סביר שירמו אותך. כשמחשבות אלה בראשי, החלטתי שלא אפקיר את עצמי לניצול ולא אחיה עוד בתסכול: בעניינים עתידיים ובהתייחסותי לאחרים, נשבעתי שלא אהיה אדיבה מדי. גם לאחר שקיבלתי את עבודתו של אלוהים, עדיין החלתי עיקרון זה בהתנהגותי ובהתערותי עם אחרים.

מזמור דברי אלוהים | 'מי הכיר את האל בבשר'

מבוא

מזמור דברי אלוהים | 'מי הכיר את האל בבשר'

I

מכיוון שאתם אזרחים במשק הבית של האל,

מכיוון שאתם נאמנים בממלכת האל,

אזי כל מה שאתם עושים חייב לעמוד בסטנדרטים של האל,

לעמוד בסטנדרטים הנדרשים על-ידי האל.

האל מבקש שלא תהפכו לענן נישא ברוח,

אלא שתהפכו לשלג בוהק בלובן,

מכיל את מהותו ואף את ערכו.

זאת משום שהאל הגיע מארץ הקודש,

שלא כמו הלוטוס, שיש לו רק שם, יש לו רק שם אך אין לו מהות.

כי הוא הגיע, הגיע מן הרפש הבוצי, הוא אינו מארץ הקודש.

רדיפות וקשיים סייעו לי להתבגר

באיטוא העיר דז'או, מחוז שאנדונג

בעבר ידעתי רק בתיאוריה שחוכמתו של אלוהים מופעלת על בסיס מזימות השטן, שאלוהים הוא אל חכם, ושהשטן תמיד יהיה אויבו המובס של אלוהים. עם זאת, ההבנה או הידע שלי בנושא לא התבססו על ניסיון ממשי. מאוחר יותר, רק בסביבה שאורגנה על ידי אלוהים, רכשתי מידה של ניסיון אמיתי בנוגע להיבט זה של האמת.

מהו שרימה את רוחי?

סו ליי העיר ז'אוז'ואנג, מחוז שאנדונג

יום אחד קיבלתי הודעה על פגישה. לרוב זהו אירוע משמח, אולם ברגע שחשבתי על אי-הסדר המוחלט ששרר בעבודתי לאחרונה, לא יכולתי שלא לדאוג. אם הממונה עליי ידע שלא השלמתי אף מטלה, הוא בוודאי יצטרך לטפל בי, ואולי אף יחליף אותי. מה אעשה אז? למחרת הלכתי לפגישה בלב כבד. כשהגעתי לשם, ראיתי שהממונה עליי טרם הגיע, אולם כמה מעמיתיי כבר היו שם. חשבתי: "אני לא יודעת באיזה מצב העבודה שלהם. בפגישה האחרונה שמעתי אותם אומרים שהם די סיימו את העבודה שלהם, ועד הפעם הזו הם בוודאי סיימו את כולה. אם הם סיימו את כל העבודה שלהם ורק אני כזו גרועה, אני גמורה". כשהיינו יחד ודיברנו על מצב העבודה שלנו, הופתעתי כאשר רבים מעמיתיי אמרו שהם לא סיימו חלקים מעבודתם. כששמעתי זאת, לבי שהיה כה כבד לפני כן חש הקלה רבה. חשבתי: "מתברר שאיש לא סיים את עבודתו, לא רק אני. אין צורך לדאוג, אם כך. אי אפשר להחליף את כולנו." רוב תחושת אי-הנוחות שלי נעלמה בן-רגע.

מי מכיר את ליבו האימהי של אלוהים?

קינגזין עיר ז'נגז'ו, מחוז חנאן

באשר להיבט האמת "אלוהים צודק", מאז ומתמיד הבנתי אותו באופן די אבסורדי. חשבתי שכל עוד מישהו מגלה שחיתות בעבודתו או מבצע עבירות המסבות נזק לעבודת הכנסייה, אותו אדם יקבל כגמולו, יאבד את תפקידו או ייענש. זהו הצדק של אלוהים. לאור הבנה שגויה זו, בנוסף לפחד לאבד את תפקידי עקב ביצוע שגיאות בעבודתי, חשבתי על שיטה "חכמה": אם אני טועה, אני מנסה לעשות הכול כדי שדבר טעותי לא יגיע תחילה למנהיגים, מנסה במהירות לפצות על כך בעצמי ועושה את המרב כדי לתקן את הטעות. האין בכך כדי לעזור לי למלא את חובותיי? לכן, כל אימת שדיווחתי על עבודתי, נהגתי להתייחס לבעיות גדולות כאל בעיות קטנות ולבעיות קטנות כאל לא כלום. אם הייתי לעתים פסיבי, הייתי עושה הכול כדי לחפות על כך מול המנהיגים ומעמיד פנים שאני פעיל מאוד וחיובי. פחדתי שהמנהיגים יחשבו שאין לי יכולות ויפסיקו להיעזר בי. לכן, פשוט נקטתי בגישה זהירה ביותר כלפי המנהיגים בכל מעשיי.

2. מדוע העולם הוא כה אפל ומרושע? היות שהאנושות נמצאת בפסגת השחיתות, האם ראוי לה שתושמד?

דברי אלוהים רלוונטיים:

האדם איבד את לבו ירא האל לאחר שהשטן השחית אותו, הוא איבד את התפקיד שצריך להיות לברוא אל, והוא נעשה לאויב שממרה את פיו של אלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך, לא הייתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו, ועוד יותר מכך לא הייתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. אלוהים ברא את האדם, והאדם צריך לעבוד את אלוהים, אך למעשה האדם הפנה את גבו לאלוהים ועבד את השטן. השטן הפך לאליל שבלב האדם. כך אלוהים איבד את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את המשמעות של העובדה שהוא ברא את האדם...

השתחררות מאזיקי הרוח

וו וון, העיר ז'נגז'ו, מחוז חנאן

הייתי אדם חלש עם אופיF רגיש. כשלא האמנתי באלוהים, לעתים קרובות הייתי עצוב ומוטרד מדברים שקרו בחיים שלי. היו מקרים רבים כאלו, ותמיד הרגשתי שהחיים שלי קשים; בחיי לא הייתה כל שמחה, ובלבי לא היה שום אושר. אחרי שהתחלתי להאמין באלוהים, היה פרק זמן שבו הייתי שמח ושליו במיוחד, אבל לאחר מכן חזרתי להרגיש שוב כמו בעבר. לא יכולתי להבין למה אני תמיד מרגיש כך.