בנוגע לתארים וזהות חלק 2

בתחילה, כשישוע טרם ביצע את כהונתו באופן רשמי, בדומה לתלמידים שהלכו בעקבותיו, גם הוא נכח לעתים במפגשים, שר מזמורים, אמר שבחים וקרא מן התנ"ך בבית המקדש. לאחר שהוטבל ועלה, ירדה עליו רוח הקודש באופן רשמי והחלה לעבוד, כשהיא חושפת את זהותו ואת הכהונה שהיה עליו לקחת על עצמו. קודם לכן, איש לא ידע את זהותו, ופרט למרים, גם יוחנן לא ידע. ישוע היה בן 29 כשהוטבל. לאחר שהטבלתו הושלמה, השמיים נפתחו ובא קול ואמר: "זהו בני אהובי אשר אני שבע רצון ממנו." לאחר שישוע הוטבל, החלה רוח הקודש לשאת עליו עדות בדרך זו. בטרם הוטבל בגיל 29, הוא חי חיי אדם רגיל, אכל כשאמור היה לאכול, ישן והתלבש כרגיל ודבר בו לא היה שונה מן האחרים. מובן שהיה זה רק מבחינת הבשר ודם של האדם. לעתים גם הוא היה חלש ולעתים גם הוא לא הצליח להבחין בדברים, ככתוב בכתבי הקודש: "חוכמתו גדלה ככל שגילו התקדם". דברים אלה רק מראים שהיתה לו אנושיות רגילה ושהוא לא היה שונה במיוחד מבני אדם רגילים אחרים. הוא אף גדל כאדם רגיל ולא היה בו דבר מיוחד. אולם הוא היה נתון להגנתו ולדאגתו של אלוהים. לאחר שהוטבל, החלו פיתוייו, ולאחר מכן הוא החל לבצע את כהונתו ולעבוד, והיו לו עוצמה, חוכמה וסמכות. אין זאת אומרת שרוח הקודש לא עבדה בו או לא היתה בתוכו לפני הטבלתו. גם לפני הטבלתו שכנה בו רוח הקודש, אך היא לא החלה לעבוד באופן רשמי, כי היו מגבלות למועדים שבהם אלוהים עושה את עבודתו, ויתרה מזאת, לבני אדם רגילים יש תהליך רגיל של גדילה. רוח הקודש שכנה בו תמיד. כשישוע נולד, הוא היה שונה מאחרים, והופיע כוכב הבוקר. קודם ללידתו, בא מלאך אל יוסף בחלום ואמר לו שמרים עתידה ללדת בן זכר ושהיא הרתה לרוח הקודש. גם מיד לאחר הטבלתו של ישוע, בזמן בו רוח הקודש החלה באופן רשמי בעבודתה, היא לא ירדה על ישוע. האמירה שרוח הקודש ירדה עליו כמו יונה מתייחסת לתחילתה הרשמית של כהונתו. רוח אלוהים היתה בתוכו קודם לכן, אך לא החלה בעבודתה מפני שהעת טרם הגיעה ורוח הקודש לא החלה לעבוד בפזיזות. רוח הקודש נשאה עליו עדות באמצעות ההטבלה. כשהוא עלה ויצא מן המים, החלה רוח הקודש לעבוד בו באופן רשמי, דבר שסימן כי אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם החל לממש את כהונתו והחל בעבודת הגאולה, כלומר עידן החסד החל באופן רשמי. כך יש מועדים לעבודתו של אלוהים, תהיה העבודה שהוא עושה אשר תהיה. לאחר הטבלתו של ישוע, לא חלו בו שינויים מיוחדים. הוא עדיין היה בדמותו המקורית כבשר ודם. אלא שהוא החל את עבודתו וחשף את זהותו, והיה מלא סמכות ועוצמה. במובן זה הוא היה שונה מבעבר. זהותו היתה שונה, כלומר חל שינוי משמעותי במעמדו. זו היתה עדותה של רוח הקודש ולא עבודה שנעשתה על ידי אדם. בתחילה, בני אדם לא ידעו, ולמדו לדעת מעט רק לאחר שרוח הקודש נשאה עדות על ישוע בדרך זו. אילו עשה ישוע עבודה אדירה בטרם נשאה עליו רוח הקודש עדות, אך ללא עדותו של אלוהים עצמו, תהיה עבודתו אדירה ככל שתהיה, בני האדם לעולם לא היו יודעים על זהותו, כי העין האנושית לא היתה מסוגלת לראות את זהותו. ללא שלב עדותה של רוח הקודש, איש לא יכול היה לזהותו כאלוהים בהתגלמותו. אילו לאחר שרוח הקודש נשאה עליו עדות, היה ישוע ממשיך לעבוד באותו אופן, ללא כול הבדל, לא היתה לכך השפעה כזו. ובכך מודגמת בעיקר גם עבודתה של רוח הקודש. לאחר שרוח הקודש נשאה עדות, היה עליה להתגלות, כך שניתן היה לראות בבירור שזהו אלוהים, שיש בו רוח אלוהים. עדותו של אלוהים לא היתה שגויה, והדבר יכול היה להוכיח שעדותו היתה נכונה. אילו העבודה שקדמה לכך והעבודה שבאה לאחר מכן היו זהות, כהונתו כבשר ודם ועבודתה של רוח הקודש לא היו מודגשות, והאדם לא היה מסוגל לזהות את עבודתה של רוח הקודש, משום שלא היה הבדל ברור. לאחר שנשאה עדות, היה על רוח הקודש לאשר את העדות הזו, ולפיכך היה עליה לבטא את חוכמתה וסמכותה בישוע, דבר שהיה שונה מבעבר. מובן שזו לא היתה השפעתה של ההטבלה. ההטבלה היא רק טקס, אלא שההטבלה היתה הדרך להראות שהגיעה העת לכך שיבצע את כהונתו. עבודה זו נועדה כדי להבהיר את עוצמתו האדירה של אלוהים, את עדותה של רוח הקודש, ורוח הקודש לקחה על עצמה אחריות לעדות זו עד הסוף ממש. גם בטרם ביצע את כהונתו, האזין ישוע לדרשות, הטיף והפיץ את הבשורה במקומות שונים. הוא לא עשה עבודה אדירה כלשהי מפני שלא הגיעה העת לביצוע כהונתו וכן מפני שאלוהים עצמו הסתתר בענווה בבשר ודם ולא עשה כול עבודה עד שהגיעה העת. הוא לא עשה עבודה לפני ההטבלה משתי סיבות: האחת מפני שרוח הקודש לא ירדה עליו באופן רשמי כדי שיוכל לעבוד (כלומר רוח הקודש לא העניקה לישוע את העוצמה והסמכות לעשות עבודה כזו) וגם אילו ידע את זהותו, ישוע לא היה מסוגל לעשות את העבודה שהתכוון לעשות מאוחר יותר, והיה עליו להמתין עד ליום הטבלתו. היה זה המועד שקבע אלוהים ואיש לא היה מסוגל להפר אותו, גם לא ישוע עצמו. ישוע עצמו לא יכול היה לקטוע את עבודתו שלו. מובן שהיתה זו ענוותו של אלוהים, וכן חוק עבודתו של אלוהים. לולא עבדה רוח אלוהים, איש לא יכול היה לעשות את עבודתה. דבר שני, בטרם הוטבל, הוא היה רק אדם רגיל ופשוט מאוד, שאינו שונה מאנשים רגילים ופשוטים אחרים. זהו היבט אחד של האופן שבו אלוהים בהתגלמותו לא היה על-טבעי. אלוהים בהתגלמותו לא הפר את הסדריה של רוח אלוהים. הוא עבד בדרך מסודרת ורגילה מאוד. רק לאחר ההטבלה היתה לעבודתו סמכות ועוצמה. כלומר על אף שהיה אלוהים בהתגלמותו, הוא לא ביצע מעשים על-טבעיים כלשהם, וגדל בדומה לבני אדם רגילים אחרים. אילו ישוע היה יודע כבר את זהותו ועושה עבודה אדירה בכל הארץ קודם להטבלתו, וכן היה שונה מבני אדם רגילים ומפגין בפני כול שהוא יוצא דופן – לא זו בלבד שלא היה מתאפשר ליוחנן לעשות את עבודתו, אלא גם לא היתה כל דרך שבה אלוהים יכול היה להתחיל בשלב הבא של עבודתו. וכך הדבר היה מוכיח שהדברים שאלוהים עשה השתבשו, ולאדם היה נדמה שרוח אלוהים ואלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא באו ממקור זהה. לכן עבודתו של ישוע המתועדת בכתבי הקודש היא עבודה שהוא ביצע לאחר שהוטבל, עבודה שנעשתה במהלך שלוש שנים. בכתבי הקודש לא מתועד מה עשה בטרם הוטבל, מפני שלא עשה את עבודת האל בטרם הוטבל. הוא היה רק אדם רגיל, וייצג אדם רגיל. בטרם החל ישוע לממש את כהונתו, הוא לא היה שונה מבני אדם רגילים, ואחרים לא יכולים היו לראות בו הבדל כלשהו. רק לאחר שהגיע לגיל 29 ידע ישוע שהוא בא להשלים שלב בעבודתו של אלוהים. קודם לכן גם הוא עצמו לא ידע זאת, משום שהעבודה שעשה אלוהים לא היתה על-טבעית. כשהוא נכח במפגש בבית הכנסת בגיל שתים עשרה, מרים חיפשה אותו, והוא אמר רק משפט אחד, בדומה לכול ילד אחר: "אמא! אינך יודעת שעליי להעדיף את רצון אבי על פני כול דבר אחר?" כיוון שמרים הרתה את ישוע לרוח הקודש, האם לא ייתכן שהוא היה מיוחד בדרך כלשהי? אך משמעות הייחוד שלו לא היתה שהוא היה על-טבעי, אלא רק שהוא אהב את אלוהים יותר מכול ילד צעיר אחר. על אף שמראהו היה אנושי, מהותו היתה עדיין מיוחדת ושונה מאחרים. אך רק לאחר ההטבלה הוא חש באמת כיצד רוח הקודש עובדת בתוכו, חש שהוא אלוהים עצמו. רק כשהגיע לגיל 33 הוא הבין באמת שרוח הקודש מתכוונת לבצע דרכו את עבודת הצליבה. בגיל 32, הוא הכיר כמה אמיתות פנימיות, ככתוב בבשורה על פי מתי: "ענה שמעון פטרוס ואמר: 'אתה המשיח, בן האל החי... מאותו זמן, ישוע התחיל להבהיר לתלמידיו שהוא צריך ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים והכוהנים הגדולים והסופרים, ולהיהרג, ולקום לתחייה ביום השלישי". הוא לא ידע מראש איזו עבודה עליו לעשות, אלא רק במועד מסוים. הוא לא ידע הכול מייד כשנולד. רוח הקודש עבדה בו בהדרגה והיה בעבודה הזו תהליך. אם ידע מן ההתחלה שהוא אלוהים, המשיח ובן האלוהים בדמות בשר ודם, שעליו לממש את עבודת הצליבה, מדוע לא עבד קודם לכן? מדוע רק לאחר שסיפר לתלמידיו על כהונתו, חש ישוע צער והתפלל לכך ברצינות? מדוע פתח לו יוחנן את הדרך והטביל אותו בטרם הבין דברים רבים שלא הבין קודם לכן? הדבר מוכיח שהיתה זו עבודתו של אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, ולכן כדי שיבין ויגשים, היה תהליך, כי הוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, שעבודתו היתה שונה מזו הנעשית ישירות על ידי רוח הקודש.

עליכם לדעת כיצד האנושות כולה התפתחה עד 1היום חלק

העבודה כולה השתנתה בהדרגה עם הזמן, במהלך 6,000 השנים. השינויים בעבודה הזו התרחשו בהתאם לנסיבות של העולם כולו. עבודת הניהול של אלוהים השתנתה בהדרגה רק על פי מגמות ההתפתחות של האנושות כולה. היא לא הייתה מתוכננת עוד מראשית הבריאה. לפני שהעולם נברא, או מיד לאחר מכן, יהוה עוד לא תכנן את השלב העבודה הראשון, את שלב החוק; ולא את שלב העבודה השני, את שלב של חסד; ולא את שלב העבודה השלישי, את שלב הכיבוש, שבמהלכו הוא יעבוד תחילה בקרב קבוצה של בני אדם – כמה מצאצאי מואב – ואז הוא יכבוש את התבל כולה. הוא לא אמר את הדברים האלה לאחר שהוא ברא את העולם, הוא לא אמר את הדברים האלה אחרי מואב, וקל וחומר שלא לפני לוט. כל עבודתו נעשתה באופן ספונטני. כך בדיוק התפתחה עבודת הניהול המלאה שלו, בת ששת אלפי השנים. הוא בשום אופן לא כתב את התוכנית הזו כתרשים מסכם להתפתחותה של האנושות לפני שהוא ברא את העולם. בעבודתו, אלוהים מביע באופן ישיר את מה שהינו. הוא לא מתאמץ כדי לגבש תוכנית. כמובן, נביאים רבים נשאו נבואות רבות, אך בכל זאת אי-אפשר לומר שעבודתו של אלוהים הייתה תמיד בהתאם לתוכנית מדוקדקת. הנבואות נישאו בהתאם לעבודה הממשית של אלוהים. כל עבודתו של אלוהים היא העבודה הממשית ביותר. הוא מבצע את עבודתו על פי ההתפתחות לאורך הזמן, והוא מבצע את עבודתו הממשית ביותר על פי האופן שבו דברים משתנים. עבורו, ביצוע עבודתו דומה למתן תרופה לטיפול במחלה. הוא מתבונן בעודו עושה את עבודתו. הוא עובד לפי מה שהוא רואה. בכל שלב בעבודתו, הוא מסוגל לבטא את חוכמתו הרבה ולבטא את יכולותיו הרבות. הוא מגלה את חוכמתו הרבה ואת סמכותו הרבה בהתאם לעבודה של העידן המסוים, והוא מאפשר לכל אחד מבני האדם שהוא החזיר במהלך העידנים האלה לראות את כל טבעו. הוא ממלא את הצרכים של בני האדם ומבצע את העבודה שעליו לעשות בהתאם לעבודה שצריכה להיעשות בכל עידן. הוא ממלא את הצרכים של בני האדם על פי המידה שבה השטן השחית אותם. כך היה כשיהוה ברא בהתחלה את אדם וחוה כדי לאפשר להם להגשים את הווייתו של אלוהים על פני האדמה ולהעיד על אלוהים בבריאה. אולם חוה חטאה לאחר שהנחש פיתה אותה, ואדם עשה כמוה, ויחדיו הם אכלו בגן מפרי עץ הדעת טוב ורע. על כן, הייתה ליהוה עבודה נוספת לבצע בקרבם. הוא ראה את מערומיהם וכיסה את גופם בבגדים מעורות של חיות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם, "כי-שמעת לקול אשתך, ותאכל מן-העץ, אשר צויתיך לאמור לא תאכל ממנו – ארורה האדמה, בעבורך ... כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב." ואל האישה הוא אמר, "הרבה ארבה עיצבונך והרֹנך – בעצב, תלדי בנים; ואל-אישך, תשוקתך, והוא, ימשָׁל-בך." מאותו רגע ואילך, הוא גירש אותם מגן עדן והכריח אותם לחיות מחוץ לגן, כפי שהאדם המודרני חי כיום על פני האדמה. כשאלוהים ברא את האדם בראשית, הוא לא התכוון לאפשר לאדם להתפתות בפיתויו של הנחש לאחר שהוא נברא, ואז לקלל את האדם ואת הנחש. לא הייתה לו תוכנית כזו. בסך הכל, האופן שבו הדברים התגלגלו הוא שחייב אותו לבצע עבודה חדשה בתוך הבריאה שלו. לאחר שיהוה ביצע את העבודה הזו בקרב אדם וחווה על פני האדמה, האנושות המשיכה להתפתח במשך אלפי שנים, עד שאלוהים ראה "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבות לבו, רק רע כל-היום. ויינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו. ... ונח, מצא חן בעיני יהוה." כעת הייתה ליהוה עוד עבודה חדשה לעשות, מכיוון שהאנושות שהוא ברא הפכה לחוטאת מדי לאחר פיתוי הנחש. לאור הנסיבות האלה, אלוהים בחר את משפחתו של נח מבין כל בני האדם וחס עליה, וביצע את עבודת השמדתו את העולם באמצעות מבול. האנושות המשיכה להתפתח כך עד עצם היום הזה, תוך שהיא נעשית יותר ויותר מושחתת, וכשההתפתחות האנושית תגיע לשיאה, יהיה זה גם סופה של האנושות. מראשית העולם ועד סופו, האמת הפנימית של עבודתו של אלוהים תמיד הייתה כזו. הדבר דומה לאופן שבו בני האדם ימוינו לפי סוגם. בני האדם בשום אופן לא נועדו כל אחד לקטגוריה שהוא שייך לה מלכתחילה, אלא שבני האדם ממוינים לקטגוריות בהדרגה רק לאחר שהם עברו תהליך של התפתחות. בסופו של דבר, כל מי שלא יכול לגמרי לזכות בישועה ישוב לאבותיו. דבר מעבודותיו של אלוהים בקרב האנושות לא היה כבר מוכן בעת בריאת העולם. התפתחות הדברים היא שאפשרה לאלוהים לבצע את עבודתו שלב אחר שלב, באופן מציאותי ומעשי, בקרב בני האדם. בדיוק כפי שיהוה אלוהים לא ברא את הנחש כדי שיפתה את האישה. זו לא הייתה התוכנית הספציפית שלו, וזה לא היה משהו שהוא גזר מראש בכוונה תחילה. אפשר לומר שזה היה דבר בלתי צפוי. אם כן, זוֹ הסיבה שיהוה גֵירֵש את אדם וחוה מִגן עדן ונשבע לעולם לא לברוא שוב את האדם. אולם בני האדם מגלים את חוכמתו של אלוהים רק על סמך היסוד הזה, בדיוק כמו העניין שציינתי קודם לכן: "חוכמתי מתממשת על יסוד מזימותיו של השטן." ללא קשר לשאלות כמה האנושות הושחתה ואיך הנחש פיתה אותה, חוכמתו של יהוה בכל זאת קיימת. לפיכך, הוא עסק בעבודה חדשה מאז שהוא ברא את העולם, ואף אחד משלבי עבודתו לא חזר על עצמו אי-פעם. השטן הוציא לפועל מזימות ללא-הרף והשחית את האנושות ללא הרף, ויהוה אלוהים גם הוא ביצע את עבודתו החכמה ללא-הרף. הוא מעולם לא נכשל, והוא מעולם לא חדל מעבודתו מאז בריאת העולם ועד היום. אחרי שהשטן השחית את האנושות, אלוהים עבד ללא-הרף בקרב בני האדם כדי להביס את אויבו שמשחית את האנושות. הקרב הזה יימשך מהראשית ועד סוף העולם. בעשותו את כל העבודה הזו, לא זו בלבד שאלוהים מאפשר לאנושות שהשטן השחית לקבל את ישועתו האדירה של אלוהים, אלא שהוא גם מאפשר לה לראות את חוכמתו, את כול יכולתו ואת סמכותו. בסופו של דבר, הוא יאפשר לאנושות לראות את טבעו הצודק, כשהוא יעניש את הרשעים ויגמול לטובים. אלוהים נלחם בשטן עד עצם היום הזה, והוא מעולם לא נחל תבוסה, מכיוון שהוא אל חכם, ומכיוון שחוכמתו יוצאת לפועל על יסוד מזימותיו של השטן. על כן, לא זו בלבד שאלוהים גורם לכל צבא השמיים להישמע לסמכותו, אלא שהוא גורם גם לכל צבא הארץ לנוח תחת הדום רגליו, ולא פחות מכך, הוא מטיל ייסורים על עושי הרעה שפולשים אל האנושות ומפריעים לה. כל תוצאות העבודה נובעות מחוכמתו של אלוהים. הוא מעולם לא גילה את חוכמתו לפני קיומה של האנושות, משום שלא היו לו אויבים בשמיים, בארץ או בתבל כולה, ומשום שלא היו כוחות חושך שפלשו לכל יצור טבעי. לאחר שהארכי-מלאך בגד בו, אלוהים ברא את האנושות על פני האדמה, ולמען האנושות, הוא פתח במלחמתו בת אלפי השנים נגד השטן, הארכי-מלאך – מלחמה שהולכת ומתלהטת עם כל שלב חדש. חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים נוכחות בכל אחד מהשלבים האלה. רק כעת, כל הדברים בשמיים ובארץ רואים את חוכמתו של אלוהים, כול יכולתו, ובפרט, את היותו אמיתי. הוא עדיין מבצע את עבודתו באותו אופן מציאותי כיום. בנוסף, בזמן שאלוהים מבצע את עבודתו, הוא גם מגלה את חוכמתו ואת כול יכולתו. הוא מאפשר לכם לראות את האמת הפנימית של כל שלב בעבודתו, לראות בדיוק כיצד אפשר להסביר את כול יכולתו של אלוהים, ובפרט, כיצד אפשר להסביר את היותו מציאותי.

מי שטבעו אינו משתנה צורר את אלוהים

לאחר כמה אלפי שנות שחיתות, נעשה האדם אדיש וקהה חושים ונעשה לשד המתנגד לאלוהים, עד כדי כך שמרדנותו של האדם כלפי אלוהים תועדה בספרי ההיסטוריה, ואפילו האדם עצמו לא מסוגל לתת דין וחשבון מלאים על התנהגותו המרדנית. זאת משום שהשטן השחית את האדם עד עמקי נשמתו והוביל את האדם הרחק מדרך הישר, עד כדי כך שהאדם לא יודע לאן לפנות. גם היום, האדם עודנו בוגד באלוהים: כשהאדם רואה את אלוהים, הוא בוגד בו, וכשהוא לא יכול לראות את אלוהים, גם אז הוא בוגד בו. יש גם מי שלאחר שהיה עד לקללות אלוהים ולחרון אפו, בכל זאת בוגד בו. לכן אני אומר שההיגיון של האדם איבד את תפקידו המקורי, ושגם מצפונו של האדם איבד את תפקידו המקורי. האדם שאני מביט בו הוא חיה בדמות אדם – הוא נחש ארסי – ולא משנה כמה הוא מנסה להיראות מעורר רחמים אל מול עיני, לעולם לא אהיה רחמן כלפיו, מפני שאין לאדם יכולת הבחנה בין שחור ללבן ובין אמת לשקר. הגיון האדם נעשה כה אטום, אך הוא בכל זאת מבקש לקבל את ברכתי. אנושיותו כה נחותה, אך הוא בכל זאת רוצה להחזיק בריבונות של מלך. על מי הוא יכול למלוך, עם היגיון שכזה? איך הוא יכול לשבת על כס מלכות עם אנושיות כזו? אין ספק שאין לאדם בושה! הוא חדל אישים ויהיר! למי מכם שרוצה לקבל ברכות, אני מציע שימצא תחילה ראי ויתבונן בבבואתו המכוערת – האם יש לכם את מה שנדרש כדי למלוך? האם יש לכם פנים של אדם שיכול לקבל ברכות? לא חל אפילו שינוי קל בטבעכם, ולא הנהגתם שום דבר מן האמת, ובכל זאת אתם מייחלים לעתיד נפלא. אתם משלים את עצמכם! מאחר שהאדם נולד לתוך ארץ כה מזוהמת, החברה פגעה בו אנושות, הוא הושפע ממוסר פיאודלי, ולמד ב"מוסדות להשכלה גבוהה." החשיבה הנחשלת, המוסר המושחת, ההשקפה הנבזית על החיים, הפילוסופיה הנתעבת, הקיום חסר התוחלת, ואורח חייכם ומנהגיכם המושחתים – כל הדברים האלה פלשו באופן חמור לתוך לבו של האדם, חתרו תחת מצפונו והתקיפו אותו באופן חמור. כתוצאה מכך, האדם מרוחק עוד יותר מאלוהים ומתנגד לו עוד יותר. טבע האדם הולך ונעשה מרושע יותר מיום ליום, ואין ולו אדם אחד שיוותר מרצון על שום דבר למען אלוהים, אין ולו אדם אחד שיישמע לאלוהים מרצון, ויתרה מזאת, אין ולו אדם אחד שישאף מרצונו להופעת אלוהים. במקום זאת, בתחומו של השטן, האדם לא עושה דבר מלבד לחפש הנאות, והוא נכנע לשחיתות הבשר בארץ הרפש. גם כשאלה שחיים בחשיכה שומעים את האמת, לא עולה בדעתם להנהיג אותה, והם לא שואפים לחפש את אלוהים גם אם הם חזו בהופעתו. כיצד יכול להיות לאנושות כה מושחתת סיכוי כלשהו לישועה? כיצד יכולה אנושות כה מנוונת לחיות באור?

רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

כיום, כשאתם רוצים לאהוב את אלוהים ולהכיר אותו, מצד אחד, עליכם לעבור מצוקה וזיכוך, ומצד שני, עליכם לשלם מחיר. אף לקח לא מעמיק כמו הלקח של אהבת האל, ואפשר לומר שהלקח שבני האדם לומדים מחיים שלמים של אמונה הוא איך לאהוב את אלוהים. כלומר, אם אתם מאמינים באלוהים, עליכם לאהוב את אלוהים. אם אתם רק מאמינים באלוהים אך אתם לא אוהבים אותו, ולא הכרתם את אלוהים, ומעולם לא אהבתם את אלוהים אהבת אמת בכל לבכם, הרי שאמונתכם באלוהים חסרת כל תועלת. אם באמונתכם באלוהים, אתם לא אוהבים את אלוהים, הרי שחייכם הם לשווא וכל חייכם הם החיים העלובים ביותר בעולם. אם במשך כל ימי חייכם מעולם לא אהבתם את אלוהים או ריציתם אותו, מה הטעם שאתם חיים? ומה הטעם שאתם מאמינים באלוהים? האין זה מאמץ מבוזבז? כלומר, אם בני האדם אמורים להאמין באלוהים ולאהוב אותו, הרי שעליהם לשלם מחיר. במקום לנסות לנהוג באופן מסוים כלפי חוץ, עליהם לחפש תובנה אמיתית בעומק לבם. אם אתם מתלהבים משירים וריקודים, אבל לא מסוגלים להנהיג את האמת, האם אפשר לומר שאתם אוהבים את אלוהים? אהבת האל דורשת חיפוש של רצון האל בכל. היא דורשת מכם לגשש בעומק לבכם כשמשהו קורה לכם, בניסיון לתפוס את רצון האל, ולהבין מהו רצון האל בנוגע לעניין הזה, מה הוא רוצה שתשיגו וכיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. לדוגמה: קורה משהו שמאלץ אתכם לחוות מצוקה. בשלב הזה, עליכם להבין את רצון האל ולהבין כיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. אסור לכם לְרַצות את עצמכם. קודם כל, שימו את עצמכם בצד. אין דבר נתעב יותר מהבשר והדם. עליכם לשאוף לְרַצות את אלוהים ועליכם למלא את חובתכם. עם מחשבות כאלה בראשכם, אלוהים יעניק לכם נאורות מיוחדת בנוגע לעניין הזה וגם לבכם ימצא מנוח. כשקורה לכם משהו, בין שהוא גדול או קטן, עליכם לשים את עצמכם בצד ולהתייחס לרצונות הבשר והדם כאלוהים העלובים ביותר. ככל שתְּרַצו יותר את הבשר והדם, כך הם ירשו לעצמם יותר – אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד, וככל שהמצב הזה יימשך, כך תאהבו יותר את הבשר והדם. לבשר והדם יש תמיד רצונות ראוותניים, הם תמיד דורשים שתְּרַצו אותם ותשביעו את רצונם בלבכם, בין שבמזון שאתם אוכלים, בבגדים שאתם לובשים, בזעם מתפרץ, בכניעה לחולשותיכם ולעצלותכם... ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך יגדלו רצונותיהם וכך הם יתהוללו יותר, עד למצב שבו הבשר והדם האנושיים מפתחים תפיסות עמוקות עוד יותר וממרים את פיו של אלוהים, מרוממים את עצמם ומטילים ספק בעבודתו של אלוהים. ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך גדלות חולשות הבשר והדם – תמיד תרגישו שאיש לא מזדהה עם חולשותיכם, תמיד תאמינו שאלוהים הרחיק לכת, ותאמרו: "איך יכול אלוהים להיות נוקשה כל כך? למה שלא יקל קצת על בני האדם?" כאשר בני אדם מספקים את בשרם ודמם ומוקירים אותם יותר מדי, הם מוותרים על עצמם. אם אתם אוהבים את אלוהים באמת, ולא מְרַצים את הבשר והדם, אתם תבינו שכל מה שאלוהים עושה הוא נכון כל כך וטוב כל כך, ושהאופן שבו הוא מקלל את מרדנותכם ושופט את היותכם חוטאים הוא מוצדק. יהיו זמנים שבהם אלוהים ייסר אתכם ויטיל עליכם משמעת, ויקים סביבה שתמתן אתכם ותאלץ אתכם לבוא בפניו – ותמיד תרגישו שמעשיו של אלוהים הם נפלאים. לכן תרגישו כאילו אין כאב רב ושאלוהים נהדר כל כך. אם תיכנעו לחולשות הבשר והדם ותאמרו שאלוהים מגזים, תמיד תרגישו כאב ותמיד תהיו מדוכאים. אתם לא תבינו את עבודתו של אלוהים, ויהיה לכם נדמה שאלוהים כלל לא מבין את חולשתו של האדם ולא מודע למצוקת האדם. על כן תרגישו אומללים ובודדים, כאילו נעשתה לכם עוולה גדולה, ובשלב הזה תתחילו להתלונן. ככל שתיכנעו כך לחולשות הבשר והדם, כך תחשבו יותר שאלוהים מגזים, עד שתיקלעו למצב כל כך קשה שתתכחשו לעבודתו של אלוהים ותתחילו להתנגד לאלוהים ולהתמלא במרדנות. לכן עליכם להתמרד בבשר, ולא להיכנע לו: בעלכם, רעייתכם, ילדיכם, עתידכם, נישואיכם, משפחתכם – אף אחד מהם לא חשובים! עליכם לגמור בדעתכם כך: "רק אלוהים נמצא בלבי ועליי לעשות הכל לְרַצות את אלוהים ולא לְרַצות את הבשר והדם". אם תמיד תחזיקו במחשבה הזו בדעתכם, כשתנהיגו את האמת ותשימו את עצמכם בצד, תוכלו לעשות זאת ואף בקלות. מסופר על חקלאי שראה פעם נחש על הדרך שהיה נוקשה מרוב קור. החקלאי הרים אותו והצמיד אותו לחזהו, וכשהנחש חזר לעצמו, הוא הכיש והרג את החקלאי. הבשר והדם האנושיים הוא כמו הנחש: מהות הבשר והדם היא לפגוע בחיי האדם, וכשהבשר והדם משליטים את רצונם, אתם מוותרים על חייכם. הבשר והדם שייכים לשטן. יש בהם רצונות ראוותניים, הם חושבים רק על עצמם, הם רוצים רק ליהנות מנוחות ולהתענג במנוחה – הם מתבוססים בעצלות ובבטלה ואם תְּרַצו אותם מעבר לגבול מסוים, הם ישתלטט עליכם. כלומר, אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד. תמיד יש להם רצונות ראוותניים ודרישות חדשות, והם מנצלים את כניעתכם לבשרכם ודמכם כדי לגרום לכם להוקיר אותם אף יותר וליהנות ממה שיש להם להציע – ואם לא תתגברו עליהם, בסופו של דבר תוותרו על עצמכם. השאלות אם תוכלו לזכות בחיים בפני אלוהים ומה תהיה אחריתכם תלויות במרד שלכם בבשר. אלוהים הושיע אתכם ובחר בכם והועיד אתכם, אך אם אתם לא מוכנים לְרַצות אותו כיום, לא מוכנים להנהיג את האמת; לא מוכנים למרוד בבשר בלב האוהב את אלוהים באמת, הרי שבסופו של דבר תהרסו את עצמכם ותסבלו כאב עז. אם תמיד תיכנעו לבשר והדם, עם הזמן השטן יכרסם אתכם מבפנים ויותיר אתכם ללא חיים וללא מגע עם רוח האל, עד שיבוא יום שבו תהיו מלאים בחושך. כשתחיו בחושך, כבר תהיו שבויים בידי השטן, אלוהים כבר לא יהיה בידיכם, ובשלב הזה תתכחשו לקיומו של אלוהים ותנטשו אותו. על כן, אם אתם רוצים לאהוב את אלוהים, עליכם לשלם את המחיר בכאב ולסבול מצוקה. אין צורך בלהט ומצוקה חיצוניים, בקריאה נוספת ובהתרוצצות נוספת. במקום זאת, עליכם לשים בצד את הדברים שבתוככם: את המחשבות הראוותניות והאינטרסים האישיים ואת שיקוליכם, תפיסותיכם ומניעיכם. זה רצון האל.

האם עבודתו של אלוהים פשוטה כפי שהאדם חושב?

כבני אדם שמאמינים באלוהים, עליכם להבין שכאשר אתם מקבלים כיום את עבודתו של אלוהים באחרית הימים ואת כל העבודה של תוכניתו של אלוהים עבורכם, אלוהים למעשה מעניק לכם התעלות וישועה. כל עבודתו של אלוהים בתבל כולה התמקדה בקבוצת בני האדם הזו. אלוהים הקדיש לכם את כל מאמציו והקריב את הכל למענכם. הוא השיב לעצמו ונתן לכם את כל עבודה של רוח האל ברחבי תבל. זו הסיבה שאני אומר שאתם בני המזל. יתר על כן, הוא העביר את כבודו אליכם מעם ישראל, עמו הנבחר, כדי להגשים לגמרי את מטרת תוכניתו באמצעות קבוצת בני האדם שאתם שייכים לה. לפיכך, אתם אלה שיקבלו את ירושתו של אלוהים, ויתרה מזאת, אתם תהיו יורשי כבודו של אלוהים. אולי אתם זוכרים את המילים האלה: "כי סבלנו הקל, שהוא רק לרגע, יביא לנו כבוד עולמים גדול במאוד מאוד." בעבר, כולכם שמעתם את האמרה הזאת, אך איש מביניכם לא הבין את משמעותן האמיתית של המילים. כיום, אתם יודעים היטב את המשמעות האמיתית שהן טומנות בחובן. המילים האלה הן מה שאלוהים ישיג באחרית הימים. והן יושגו על בני האדם שהתנין הגדול האדום כאש אמלל בארץ שבה הוא שוכן. התנין הגדול האדום כאש רודף את אלוהים והוא אויבו של אלוהים, ולכן בארץ הזו, בני האדם שמאמינים באלוהים חשופים להשפלה ולרדיפה. זו הסיבה שהמילים האלה יהפכו למציאות בקרב קבוצת בני האדם שאתם שייכים לה. היות שהעבודה מתבצעת בארץ שמתנגדת לאלוהים, כל עבודתו נתקלת במחסומים יוצאי דופן, והגשמתה של רבים מדבריו מתעכבת. לפיכך, בני אדם מזוככים בזכות דברי האל. גם זה יסוד של סבל. ביצוע עבודתו של אלוהים בארצו של התנין הגדול והאדום כאש מפרך ביותר, אך דווקא באמצעות הקשיים האלה, אלוהים מבצע שלב בעבודתו שמגשים את חוכמתו ואת מעשיו המופלאים. אלוהים מנצל את ההזדמנות הזאת כדי להשלים את קבוצת בני האדם הזו. עקב הסבל, האיכות וכל הטבע השטני של בני האדם בארץ הטמאה הזו, אלוהים עושה את עבודת הטיהור והכיבוש שלו כדי לזכות בכבוד וכדי לזכות בבני האדם שנושאים עדות על מעשיו. זו המשמעות המלאה של כל הקורבנות שאלוהים הקריב למען קבוצת בני האדם הזו. כלומר אלוהים עושה את עבודת הכיבוש רק באמצעות מתנגדיו. לפיכך, רק כך כוחו האדיר של אלוהים יכול לבוא לידי ביטוי. במילים אחרות, רק תושבי הארץ הטמאה ראויים לרשת את כבודו של אלוהים, ורק זה יוכל להבליט את עוצמתו האדירה של אלוהים. זו הסיבה שאני אומר שכבודו של אלוהים מושג בארץ הטמאה ומתושביה. זה רצונו של אלוהים. הדבר דומה לשלב עבודתו של ישוע. הוא יכול היה לזכות בכבוד רק בקרב הפרושים שרדפו אותו. אלמלא הרדיפה הזו ובגידתו של יהודה איש קריות, ישוע לא היה מושם ללעג ולשמצה, ולבטח לא היה נצלב, ולפיכך הוא לעולם לא יכול היה לזכות בכבוד. בכל מקום שבו אלוהים עובד בכל עידן, ובכל מקום בו הוא עושה את עבודתו בהתגלמותו כבשר ודם, הוא זוכה בכבוד וזוכה בבני האדם שהוא מתכוון לזכות בהם. זו תוכנית העבודה של אלוהים, וזה הניהול שלו.

עליכם להכין מספיק מעשים טובים למען ייעודכם

עשיתי עבודה רבה בקרבכם וכמובן גם נשאתי דברים. אך אני חש שדבריי ועבודתי לא מילאו לגמרי את מטרת עבודתי לאחרית הימים. שכן באחרית הימים, עבודתי לא נעשית למען בן אדם מסוים או עם מסוים – היא נעשית כדי להמחיש את טבעי הפנימי. אולם, ממגוון של סיבות – אולי מקוצר הזמן או מלוח הזמנים הקדחתני של עבודתי – טבעי לא אפשר לאדם להכיר אותי כלל ועיקר. לפיכך, צועד אני לעבר תוכניתי החדשה, עבודתי האחרונה, שתפתח דף חדש כדי שכל הרואים אותי יכו על חטא ויתייפחו ללא הפסק על קיומי. שכן אני מביא לעולם את סופה של האנושות, ולאחר מכן אני חושף את טבעי כולו בפני האנושות כך שכל מי שמכיר אותי וכל מי שאינו מכיר אותי יזכה במראה מלבב ויראה שאכן באתי בקרבם של בני האדם, אל פני האדמה, שעליה הדברים פורים ורבים. זוהי תוכניתי, ה"ווידוי" היחיד שלי מאז שבראתי את האנושות. הייתי רוצה שתוכלו לחזות בכל מהלך שלי בלב שלם, שכן המטה שלי קרב שוב אל האנושות, קרב אל כל מי שמתנגד לי.

עליכם לחפש דרך להגיע להרמוניה עם המשיח

העידן הישן חלף ועידן חדש הגיע. שנה אחרי שנה ויום אחר יום, אלוהים עושה עבודה רבה. הוא בא לעולם ואז עזב. מחזור זה חזר על עצמו במשך דורות רבים. כיום, אלוהים ממשיך לעשות את העבודה שהוא חייב לעשות כבעבר, את העבודה שטרם נשלמה, היות שהוא לא חדל עד היום. מאז ימי הבריאה ועד היום, אלוהים עשה עבודה רבה, אבל הידעתם שהעבודה שאלוהים עושה כיום רבה יותר מעבודתו בעבר ושהיקפה רחב בהרבה מאשר בעבר? זו הסיבה שאני אומר שאלוהים עשה מעשה אדיר בקרב בני האדם. כל עבודתו של אלוהים היא עבודה חשובה מאוד הן לאדם והן לאלוהים, מפני שכל פרט בעבודתו קשור לאדם.

מהו שרימה את רוחי?

סו ליי העיר ז'אוז'ואנג, מחוז שאנדונג

יום אחד קיבלתי הודעה על פגישה. לרוב זהו אירוע משמח, אולם ברגע שחשבתי על אי-הסדר המוחלט ששרר בעבודתי לאחרונה, לא יכולתי שלא לדאוג. אם הממונה עליי ידע שלא השלמתי אף מטלה, הוא בוודאי יצטרך לטפל בי, ואולי אף יחליף אותי. מה אעשה אז? למחרת הלכתי לפגישה בלב כבד. כשהגעתי לשם, ראיתי שהממונה עליי טרם הגיע, אולם כמה מעמיתיי כבר היו שם. חשבתי: "אני לא יודעת באיזה מצב העבודה שלהם. בפגישה האחרונה שמעתי אותם אומרים שהם די סיימו את העבודה שלהם, ועד הפעם הזו הם בוודאי סיימו את כולה. אם הם סיימו את כל העבודה שלהם ורק אני כזו גרועה, אני גמורה". כשהיינו יחד ודיברנו על מצב העבודה שלנו, הופתעתי כאשר רבים מעמיתיי אמרו שהם לא סיימו חלקים מעבודתם. כששמעתי זאת, לבי שהיה כה כבד לפני כן חש הקלה רבה. חשבתי: "מתברר שאיש לא סיים את עבודתו, לא רק אני. אין צורך לדאוג, אם כך. אי אפשר להחליף את כולנו." רוב תחושת אי-הנוחות שלי נעלמה בן-רגע.

2. מדוע העולם הוא כה אפל ומרושע? היות שהאנושות נמצאת בפסגת השחיתות, האם ראוי לה שתושמד?

דברי אלוהים רלוונטיים:

האדם איבד את לבו ירא האל לאחר שהשטן השחית אותו, הוא איבד את התפקיד שצריך להיות לברוא אל, והוא נעשה לאויב שממרה את פיו של אלוהים. האדם חי בתחומו של השטן וציית לפקודותיו של השטן. לפיכך, לא הייתה לאלוהים דרך לעבוד בקרב ברואיו, ועוד יותר מכך לא הייתה לו אפשרות לזכות ביראה מצד ברואיו. אלוהים ברא את האדם, והאדם צריך לעבוד את אלוהים, אך למעשה האדם הפנה את גבו לאלוהים ועבד את השטן. השטן הפך לאליל שבלב האדם. כך אלוהים איבד את מעמדו בלב האדם, כלומר הוא איבד את המשמעות של העובדה שהוא ברא את האדם...