במשך שנים רבות רוח האל עבדה באופן חקרני עלי אדמות. במרוצת הדורות, אלוהים השתמש בכל כך הרבה בני אדם כדי לעשות את עבודתו. עם זאת, לרוח האל עדיין אין מקום מנוחה מתאים. לכן אלוהים פועל דרך בני אדם שונים העושים את עבודתו ועל פי רוב הוא משתמש בבני אדם כדי לעשות אותה. כלומר בכל השנים האלה, עבודת האל מעולם לא נפסקה. היא ממשיכה דרך בני האדם, ברציפות עד היום. על אף שאלוהים אמר כל כך הרבה ועשה כל כך הרבה, האדם עדיין לא מכיר את אלוהים, משום שאלוהים לא הופיע בפני האדם ומשום שהוא חסר צורה. לכן על אלוהים להשלים את העבודה הזו – להביא לידיעת כל בני האדם את המשמעות המעשית של האל המעשי. לשם כך, על אלוהים להראות לבני האדם את רוחו באופן מוחשי ולעבוד בקרבם. רק כאשר רוח האל לובשת צורה פיזית, עוטה בשר ודם ומהלכת בין בני האדם בגלוי, מלווה אותם בחייהם, לפעמים מתגלה ולפעמים מסתתרת, מסוגלים בני האדם להבין את אלוהים באופן יותר עמוק. אם אלוהים היה נשאר תמיד בשר ודם, הוא לא היה מסוגל להשלים את העבודה שלו. לאחר שעבד בהתגלמותו כבשר ודם לזמן מה, בפעולת כהונתו אשר צריכה להיעשות בהיותו בשר ודם, על אלוהים לעזוב את הבשר והדם ולעבוד בעולם הרוחני בדמות הבשר והדם כפי שעשה ישוע לאחר שעבד זמן מה בקרב האנושות הרגילה והשלים את כל העבודה אשר היה עליו להשלים. אולי אתם זוכרים את החלק הזה מתוך המאמר 'הנתיב... (5)': "אני זוכר את אבי אומר לי, 'על פני האדמה, עליך רק לפעול על פי רצוני ולהשלים את שליחותי. אינך צריך לדאוג לדבר מלבד זאת.'" מה ניתן לראות באמירה זו? כשאלוהים בא אל העולם, הוא עושה רק את העבודה האלוהית. זוהי השליחות שהרוח השמימית מטילה על האל המתגלם כבשר ודם. הוא בא רק כדי ללכת לכל מקום ולדבר, להשמיע את קולו בשיטות שונות ומנקודות מבט שונות. לתפיסתו, הספקת צרכי האדם ולימוד האדם הן מטרותיו ועקרון העבודה שלו. אין לו עניין בדברים כמו יחסים בין-אישיים או פרטי חייהם של בני אדם. משימתו העיקרית היא לדבר בשם רוח הקודש. כאשר רוח האל מופיעה כבשר ודם באופן מוחשי, היא רק דואגת לצרכי חייו של האדם ומשחררת את האמת. אלוהים לא מתערב בעבודת האדם, כלומר הוא לא משתתף בעבודת האנושות. בני אדם לא יכולים לעשות את העבודה האלוהית, ואלוהים לא משתתף בעבודה האנושית. לאורך שנות עבודתו של אלוהים בעולם, הוא תמיד השתמש בבני אדם כדי לבצע את עבודתו. אבל בני אדם אלה אינם יכולים להיחשב כאל בהתגלמותו כבשר ודם; הם יכולים להיחשב רק אנשים שאלוהים השתמש בהם. אבל אלוהים כיום יכול לדבר ישירות מנקודת המבט של האלוהות, לשלוח את קולה של רוח הקודש ולעבוד בשמה. בדומה לכך, כל האנשים שאלוהים השתמש בהם במרוצת הדורות זכו שרוח האל תעבוד באמצעות גופם, אם כך מדוע הם לא אלוהים? אלוהים של היום הוא רוח האל העובדת ישירות כבשר ודם, וישוע היה גם הוא רוח האל העובדת כבשר ודם. שני אלה האחרונים הם אלוהים. אם כך מה ההבדל? לאורך השנים, בני האדם שאלוהים השתמש בהם כולם בעלי חשיבה ודעת רגילים. הם יודעים כולם כיצד להתנהל ולטפל בענייני החיים. יש להם אידיאולוגיות אנושיות רגילות ויש להם כל הדברים שיש לאנשים רגילים. לרובם יש כישרון יוצא דופן ואינטליגנציה מולדת. בעבודה באמצעות האנשים האלה, רוח האל רותמת לטובתה את כישוריהם, שהם מתנות האל. רוח האל היא זו שמביאה את כישוריהם לידי ביטוי, ומשתמשת במעלותיהם כדי לשרת את אלוהים. עם זאת, מהות האל היא נטולת אידיאולוגיה ונטולת מחשבה. היא אינה טומנת בחובה רעיונות אנושיים והיא אפילו חסרה את מה שיש לבני האדם בדרך כלל. כלומר אלוהים אפילו לא מבין את עקרונות ההתנהגות האנושית. זה המצב כשאלוהים של היום יורד ארצה. הוא עובד ומדבר מבלי לשלב רעיונות אנושיים או חשיבה אנושית, אלא מגלה ישירות את הכוונה המקורית של הרוח ועובד באופן ישיר בשם אלוהים. פירוש הדבר הוא שרוח האל ניגשת לעבודה, והיא אינה משלבת מושגים אנושיים כלל. כלומר, האל בהתגלמותו כבשר ודם מגלם את האלוהות באופן ישיר, ללא חשיבה או אידיאולוגיה אנושית, ואין לו שום הבנה של עקרונות ההתנהגות האנושית. אם הייתה עבודה אלוהית בלבד (כלומר אם היה רק אלוהים בכבודו ובעצמו מבצע את העבודה), לא הייתה עבודת האל יכולה להתבצע בעולם. לכן, כאשר אלוהים יורד ארצה, עליו להשתמש במספר בני אדם כדי לעבוד בקרב האנושות במקביל לעבודתו האלוהית. במילים אחרות, הוא משתמש בעבודה אנושית כדי לתמוך בעבודתו האלוהית. אחרת, לא יוכל האדם לבוא במגע ישיר עם העבודה האלוהית ולא יוכל לסייע לה. כך היה עם ישוע ותלמידיו. במהלך חייו ביטל ישוע את המצוות הישנות וייסד דברות חדשות. הוא גם דיבר הרבה. כל זה נעשה מתוך האלוהות. שליחיו, כגון פטרוס, פאולוס ויוחנן הסתמכו כולם על דבריו של ישוע כבסיס לעבודתם. כלומר אלוהים עבד לקראת התחלה חדשה באותו עידן, ופתח את עידן החסד. הוא הביא לתקופה חדשה וביטל את הישנה, והביא להגשמת הדברים: "אלוהים הוא הראשית והתכלית". במילים אחרות, על האדם לעשות את העבודה האנושית על יסוד העבודה האלוהית. לאחר שישוע אמר את כל מה שהיה עליו לומר והשלים עבודתו בעולם, הוא עזב את האדם. ובני אדם אחריו עבדו על פי העקרונות אשר בדבריו ופעלו על פי האמיתות שאמר. אלה היו בני אדם אשר עבדו למען ישוע. אם היה ישוע עובד לבדו, לא משנה כמה היה מדבר, לא היו בני האדם יכולים לבוא במגע עם דבריו, מכיוון שהוא עבד מתוך האלוהות ויכול היה רק לדבר את דבר האלוהות. היה זה בלתי אפשרי עבורו להסביר דברים באופן שבו היו יכולים אנשים רגילים להבין את דבריו. לכן היה צורך בשליחים ובנביאים שבאו אחריו כדי להוסיף על עבודתו. זהו העיקרון שעל פיו עובד האל בהתגלמותו כבשר ודם – שימוש בבשרו ובדמו כדי לדבר ולפעול על מנת להשלים את עבודת האלוהות, ולאחר מכן שימוש במספר כזה או אחר של בני אדם כלבבו של אלוהים כדי להוסיף על עבודתו של אלוהים. כלומר אלוהים משתמש בבני אדם כלבבו כדי להנהיג ולהשקות את האנושות, כך שכל אדם יוכל לקבל את האמת.
האל הכול יכול אומר, "ברגע שתושלם עבודת הכיבוש, האדם יובא אל עולם נפלא.
החיים האלה יהיו על פני האדמה, כמובן, אך הם יהיו שונים לחלוטין מחיי האדם
כיום. אלה יהיו חיי האנושות לאחר שאלוהים יכבוש את האנושות כולה. זו תהיה
התחלה חדשה לאדם על פני האדמה, והעובדה שיהיו לאנושות חיים כאלה תהיה
ההוכחה לכך שהאדם בא אל מישור חדש ורב-כבוד. זו תהיה ההתחלה של חיי האדם
ואלוהים על פני האדמה. הבסיס לחיים יפהפיים כאלה חייב להיות שלאחר שאלוהים
טיהר את האדם וכבש אותו, האדם נשמע לבורא. על כן, עבודת הכיבוש היא השלב
האחרון בעבודתו של אלוהים לפני שהאדם בא אל היעד הנפלא. החיים האלה הם
החיים העתידיים של האדם על פני האדמה, החיים היפהפיים ביותר על פני האדמה,
החיים שהאדם עורג אליהם והחיים שהאדם לא זכה בהם אי-פעם בתולדות העולם.
החיים האלה הם התוצאה הסופית של עבודת הניהול בת ששת אלפי השנים, הדבר
שהאנושות נכספת אליו יותר מכל וכן הבטחתו של אלוהים לאדם."
עוד
דברים בנושא עשרת הדיברות, כפי שנמסרו מפי יהוה אלוהים ומידי המשיח שהופיע באחרית הימים
I
מכיוון שאלוהים ברא את האדם, הוא יוביל אותו,
מכיוון שהוא מציל את האדם, הוא יציל אותו ויזכה בו לחלוטין,
מכיוון שהוא מוביל את האדם, הוא יביא אותו ליעד הנכון.
מכיוון שהוא ברא את האדם, מכיוון שהוא מנהל את האדם,
הוא מוכרח להיות אחראי לסיכויי האדם וגורלו.
זאת העבודה הנעשית על ידי הבורא.
למרות שעבודת הכיבוש מושגת
על ידי הסרת סיכוייו של המין האנושי,
בסוף, האדם עדיין יובא ליעד הנכון שאלוהים הכין לו.
II
מכיוון שאלוהים הוא זה שמכין את האדם,
לאדם יש יעד וגורלו הוא כך מובטח.
הדברים שאחריו האדם רודף
ובהם הוא חושק הם התשוקות שיש להם
בהיותם רודפים אחרי הרצונות המופרזים של הבשר,
במקום המטרה המיועדת לאדם.
זאת העבודה הנעשית על ידי הבורא.
למרות שעבודת הכיבוש מושגת
על ידי הסרת סיכוייו של המין האנושי,
בסוף, האדם עדיין יובא ליעד הנכון שאלוהים הכין לו.
III
מה שאלוהים הכין לאדם, מצד שני,
הם הברכות וההבטחות שמגיעות לאדם כשהוא נעשה נעשה טהור,
שהכין אלוהים אחרי שברא, ברא את העולם.
ברכות והבטחות אלו אינן נגועות בידי
דמיון האדם והבנותיו, בחירותיו או בשרו.
יעד זה לא הוכן עבור אדם מסוים,
אלא הוא מקום, מקום מנוחתה של כל האנושות.
וזה היעד הכי נכון לאנושות.
זאת העבודה הנעשית על ידי הבורא.
למרות שעבודת הכיבוש מושגת
על ידי הסרת סיכוייו של המין האנושי,
בסוף, האדם עדיין יובא ליעד הנכון שאלוהים הכין לו.
ישוע אדוננו אמר: "צאני שומעות את קולי" (יוחנן י' 27). ברור שישוע נושא את דברו כדי לחפש את כבשיו לאחר ששב. הדבר החיוני ביותר שמשיחיים יכולים לעשות בעודם ממתינים לביאת ישוע אדוננו, הוא לשאוף לשמוע את קולו. אך כיצד יכול אדם לזהות את קולו של ישוע? מהו ההבדל בין קולו של אלוהים לבין קולם של בני האדם?
