מבוא
ראיתי את נועם האל
אני שומע קול מוכר הקורא לי מפעם לפעם.
ער ומביט לראות, מיהו זה המדבר.
קולו רך אך חמור, דמותו כה יפה!
סובל עונשים ונושא סבל רב, מלוטף בידו האוהבת.
אז הבנתי שזהו האל הכול יכול שבו נאבקתי.
שונא את עצמי, בחרטה רבה, חושב על אשר עשיתי.
מושחת עמוקות, ללא אנושיות, עתה רואה אני את האמת.
בהתחלה חדשה, שואף לחיים אמיתיים, למלא את חובתי.
למעמד, מתחרה באלוהים, אני שפל ונחות.
אלוהים הוא עדיין אלוהים – אני כה בור ונבער.
טיפש וגאה מכדי להכיר את עצמי האמיתי.
הייתי חסר בושה ונבוך. ליבי מלא חרטה.
אני שונא את עצמי, לא יודעלְמה לי לחיות.
