אוהב את אלוהים בכל לבבי | "לנצח אוהַב את אלוהים" (סרטון מוסיקלי רשמי)

מבוא

לנצח אוהַב את אלוהים

הו, אלוהים! דבריך הובילוני בחזרה אליך.

אקבל הכשרה בממלכתך יומם ולילה.

כל כך הרבה ניסיונות וייסורים, כל כך הרבה מצוקות.

פעמים רבות הזלתי דמעות וחשתי כמוכה יגון,

ופעמים רבות נפלתי ברשתו של השטן.

אך אתה מעולם לא עזבתני.

הנחית אותי דרך קשיים רבים. שמרת עליי לנוכח סכנות רבות.

עכשיו אני יודע שאהבתני.

הו, אלוהים! הובלת אותי לחיים חדשים.

בהנאה מדבריך הבנתי את רצונך.

ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד חלק 2

פטרוס הפך למושלם באמצעות חוויית הטיפול והזיכוך. הוא אמר, "עליי לרצות את רצונו של אלוהים בכל עת. בכל מעשיי, אני רק שואף לרצות את רצונות של אלוהים, וגם אם יומטו עליי ייסורים, וגם אם אשפט, אני עדיין אשמח לעשות זאת". פטרוס הקדיש את כל כולו לאלוהים, ועבודתו, דבריו וכל חייו נועדו כולם לאהוב את אלוהים. הוא היה אדם שחיפש קדושה, וככל שהוא חווה יותר דברים, כך גדלה אהבתו לאלוהים בעומק לבו. פאולוס, לעומתו, עשה רק עבודה כלפי חוץ, ועל אף שגם הוא עבד קשה, מאמציו הוקדשו לעשיית עבודתו כראוי כדי לזכות בגמול. אילו הוא ידע שהוא לא יקבל גמול, הוא היה מפסיק לעבוד. לפטרוס היו חשובים אהבת האמת בתוך לבו והדברים המעשיים שניתן להשיג. לא היה אכפת לו אם הוא יקבל גמול – היה אכפת לו אם טבעו יכול להשתנות. לפאולוס היה אכפת מעבודה קשה, מעבודה ומסירות כלפי חוץ, ומהדוקטרינות שבני אדם רגילים לא חוו. לא היה אכפת לו כלל מהשינויים העמוקים בתוכו ומאהבת אמת כלפי אלוהים. החוויות של פטרוס נועדו להשיג אהבת אמת והכרה אמיתית. חוויותיו נועדו לזכות בקשר קרוב יותר עם אלוהים ולהביא לידי ביטוי דברים מעשיים בחייו. עבודתו של פאולוס נבעה ממה שישוע הטיל עליו, והיא נועדה להשיג את הדברים שהוא חפץ בהם, אך הדברים האלה לא היו קשורים לאופן שבו הוא הכיר את עצמו ואת אלוהים. עבודתו נועדה אך ורק להימנע מייסורים וממשפט. מה שפטרוס חיפש היה אהבה טהורה, ומה שפאולוס חיפש היה כתר הצדקה. פטרוס חווה שנים רבות של עבודת רוח הקודש, והוא הכיר את המשיח באופן מעשי, וכן הכיר את עצמו לעומק. משום כך, אהבתו לאלוהים הייתה טהורה. שנים רבות של זיכוך העצימו את האופן שבו הוא הכיר את ישוע ואת החיים, ואהבתו הייתה אהבה שלא תלויה בדבר – הייתה זו אהבה ספונטנית, והוא לא ביקש דבר בתמורה ולא קיווה לגמול. פאולוס עבד במשך שנים רבות, אך הוא לא הכיר את המשיח באופן מעמיק, והאופן שבו הוא הכיר את עצמו היה עלוב. פשוט לא הייתה לו אהבה למשיח, ועבודתו ומסלול צעידתו נועדו לאפשר לו לנוח על זרי הדפנה. הוא חיפש את הכתר המשובח ביותר, ולא את האהבה הטהורה ביותר. הוא לא חיפש באופן פעיל, אלא רק באופן פסיבי. הוא לא מילא את חובתו, אלא נאלץ לעסוק בחיפוש לאחר שעבודתה של רוח הקודש השתלטה עליו. משום כך, עיסוקו לא מוכיח שהוא היה ברוא אל כשיר. פטרוס היה ברוא האל הכשיר שמילא את חובתו. האדם חושב שכל מי שתורם לאלוהים צריך לקבל גמול, ושככל שהתרומה גדולה יותר, כך מובן יותר מאליו שאלוהים יראה את התורם בעין יפה. מהות השקפתו של האדם היא של עסקת חליפין, והוא לא שואף למלא את חובתו כברוא אל. מבחינתו של אלוהים, ככל שבני האדם מחפשים אהבת אמת לאלוהים וציות מוחלט לאלוהים, שפירושם גם שאיפה למלא את חובתם כברואי אל, כך הם יכולים יותר לזכות באישורו של אלוהים. השקפות של אלוהים הן לדרוש שהאדם יחזיר לעצמו את חובתו ומעמדו המקוריים. האדם הוא ברוא אל, לכן אסור לאדם לצאת מגבולותיו ולהציב דרישות לאלוהים, ועליו למלא את חובתו כברוא אל ולא יותר. הייעודים של פאולוס ופטרוס נמדדו לפי יכולתם למלא את חובתם כברואי אל, ולא לפי מידת תרומתם. ייעודיהם נקבעו על פי מה שהם חיפשו מההתחלה, ולא על פי כמות העבודה שהם עשו או האופן שבו בני אדם אחרים העריכו אותם. משום כך, שאיפת האדם למלא את חובתו כברוא אל היא הדרך להצלחה; חיפוש הדרך של אהבת אמת לאלוהים הוא הדרך הנכונה ביותר; שאיפת האדם לשינויים בטבעו הישן וחיפושו אחר אהבה טהורה לאלוהים הם הדרך להצלחה. דרך כזו להצלחה היא הדרך להחזרת החובה המקורית והמראה המקורי של ברוא אל. זו דרך החזרה, וזו גם המטרה של כל עבודתו של אלוהים מהראשית ועד התכלית. אם עיסוקו של האדם נגוע בדרישות אישיות ראוותניות וחשקים לא רציונליים, ההשפעה שהוא ישיג לא תשנה את טבעו. עיסוק כזה סותר את עבודת החזרה. אין ספק שזו לא עבודה שעושה רוח הקודש, לכן זו הוכחה שעיסוק כזה לא יקבל אישור מאלוהים. איזו חשיבות יש לעיסוק שלא יקבל אישור מאלוהים?

בני האדם שאוהבים את אלוהים יחיו לאורו לנצח

מהותה של האמונה באלוהים בקרב רוב בני האדם היא הכרה דתית: רוב בני האדם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים ויכולים רק ללכת בעקבותיו כמו רובוטים, ללא יכולת לכמוה לאלוהים באמת או להעריץ אותו באמת. הם בסך הכל הולכים בעקבותיו בדממה. בני אדם רבים מאמינים באלוהים, אך רק מעטים מאוד אוהבים את אלוהים. בני האדם יראים את אלוהים מפני שהם פוחדים מאסון, או שהם מעריצים את אלוהים משום שהוא רם ונישא – אך ביראתם ובהערצתם אין אהבה אמיתית או כמיהה אמיתית. בחוויותיהם הם מחפשים את פרטי הפרטים של האמת או תעלומות חסרות חשיבות. רוב בני האדם רק הולכים בעקבות אלוהים, הם דגים במים עכורים רק כדי לקבל ברכות. הם לא מחפשים את האמת ולא נשמעים לאלוהים באמת כדי לקבל את ברכותיו. חיי האמונה באלוהים של כל בני האדם הם חסרי משמעות – אין להם ערך והם כוללים את שיקוליהם ועיסוקיהם האישיים. הם לא מאמינים באלוהים כדי לאהוב את אלוהים, אלא כדי לקבל את ברכתו. בני אדם רבים פועלים כאוות נפשם, עושים ככל העולה על רוחם ולעולם לא מביאים בחשבון את ענייניו של אלוהים או שואלים את עצמם אם מעשיהם הם על פי רצון אלוהים. בני אדם כאלה אפילו לא יכולים להגיע לאמונה אמיתית, וקל וחומר שהם לא יכולים להגיע לאהבת אלוהים. האדם לא רק צריך להאמין במהותו של אלוהים – עליו לאהוב אותה. אולם רבים מאלה שמאמינים באלוהים לא מסוגלים לגלות את "הסוד." בני האדם לא מעזים לאהוב את אלוהים, וגם לא מנסים לאהוב אותו. הם מעולם לא גילו שיש כל כך הרבה לאהוב באלוהים – הם מעולם לא גילו שאלוהים הוא האל שאוהב את האדם ושהוא האל שהאדם נועד לאהוב. חביבותו של אלוהים מתבטאת בעבודתו: רק כשבני האדם חווים את עבודתו של אלוהים הם מגלים את חביבותו; רק בחוויותיהם בפועל יכולים בני האדם להעריך את חביבותו של אלוהים, ומבלי לראות זאת בחיים האמיתיים, איש לא יכול לגלות את חביבותו של אלוהים. יש כל כך הרבה לאהוב באלוהים, אך ללא מגע עם אלוהים, בני האדם לא מסוגלים לגלות זאת. כלומר, אילו אלוהים לא התגלם כבשר ודם, בני האדם לא היו מסוגלים לבוא איתו במגע באמת, ואם הם לא היו יכולים לבוא איתו במגע בפועל, הם לא היו יכולים גם לחוות את עבודתו, וכך אהבת האל שלהם הייתה מוכתמת בכזבים ובדמיונות. אהבת אלוהים שבשמיים היא לא מוחשית כמו אהבת אלוהים שבארץ, משום שמה שבני האדם יודעים על אלוהים שבשמיים מבוסס על דמיונותיהם יותר מאשר על מה שראו במו עיניהם ומה שחוו באופן אישי. כשאלוהים יורד ארצה, אנשים יכולים לחזות במעשיו בפועל ובחביבותו, והם יכולים לראות את כל טבעו המעשי והרגיל, וכל הדברים האלה אמיתיים פי כמה וכמה מהכרת האל שבשמיים. בלי קשר למספר בני האדם האוהבים את אלוהים שבשמיים, אין שום דבר אמיתי באהבה הזו, והיא מלאה רעיונות אנושיים. גם אם אהבתם לאלוהים שבארץ מעטה מאוד, זוהי אהבה אמיתית. אפילו אם היא מעטה מאוד, היא אמיתית. אלוהים גורם לבני אדם להכיר אותו באמצעות עבודה אמיתית, ובאמצעות ההכרה הזו הוא זוכה לאהבתם. הדבר דומה למקרה של פטרוס: אלמלא חי לצד ישוע, היה זה בלתי-אפשרי עבורו להעריץ את ישוע. כך, גם נאמנותו לישוע התבססה על המגע שלו עם ישוע. כדי שהאדם יאהב את אלוהים, אלוהים ירד אל האדם וחי בקרב בני האדם, וכל מה שהוא גורם לאדם לראות ולחוות הוא המציאות של אלוהים.

באיזו נקודת מבט צריכים להחזיק מאמינים

מה קיבל האדם מאז שהאמין באלוהים לראשונה? מה ידעתם על אלוהים? כמה השתניתם הודות לאמונתכם באלוהים? עכשיו כולכם יודעים שאמונת האדם באלוהים אין מטרתה היחידה ישועה של הנפש ורווחת הבשר, וכן אין מטרתה להעשיר את חייו באמצעות אהבת אלוהים וכן הלאה. אם הדברים ימשיכו כך, אם אתם אוהבים את אלוהים רק לשם רווחת הבשר או עונג רגעי, הרי שאפילו אם בסופו של דבר תגיע אהבתכם לאלוהים לשיאה ולא תבקשו דבר, ה"אהבה" שאתם מחפשים עודנה אהבה טמאה והיא אינה משביעה את רצונו של אלוהים. אלה שמשתמשים באהבה לאלוהים כדי להעשיר את חייהם המשעממים ולמלא חלל בלבם הם אלה שחפצים לחיות חיים קלים, ואינם אלה שבאמת חפצים לאהוב את אלוהים. אהבה כזו היא בעל כורחו של האדם, רדיפה אחר עונג רגשי, ואלוהים אינו זקוק לסוג כזה של אהבה. אם כך, לאיזה סוג שייכת אהבה כשלכם? לשם מה אתם אוהבים את אלוהים? כמה אהבת אמת אתם רוחשים לאלוהים עכשיו? אהבתם של מרביתכם היא כפי שתואר לעיל. אהבה מסוג כזה יכולה רק לשמר את המצב הקיים – היא אינה יכולה להשיג יציבות נצחית ולא להכות שורש באדם. סוג כזה של אהבה הוא כפרח שפרח ואז קמל אך לא נשא כל פרי. במילים אחרות, משאהבתם את אלוהים כך פעם אחת אך אין מי שיכוון אתכם בהמשך נתיבכם, אתם תיכשלו. אם אתם יכולים לאהוב את אלוהים רק בזמנים של אהבת אלוהים, ולאחר מכן לא תשנו את טבע חייכם, הרי שתמשיכו להיות אפופים בהשפעת החושך, ללא מפלט, ועדיין לא תוכלו להיחלץ ממעשי העורמה וההונאה של השטן. אף אדם כזה אינו יכול להתקבל לגמרי אצל אלוהים. בסופו של דבר, רוחו, נשמתו וגופו של אדם כזה עדיין יהיו נחלתו של השטן. אין ספק בכך. וכל מי שאינו יכול להתקבל אצל אלוהים יחזור למקומו המקורי, כלומר בחזרה לנחלת השטן, והוא יירד אל האגם הבוער באש ובגופרית כדי לקבל על עצמו את השלב הבא בעונשו מאלוהים. אלה שמתקבלים אצל אלוהים הם אלה שמורדים בשטן ונמלטים מתחומו. בני אדם כאלה יימנו באופן רשמי בין אלה שבמלכות. זה האופן שבו אנשים שבמלכות מגיעים אליה. האם אתם נכונים להיות אנשים כאלה? האם אתם נכונים להתקבל אצל אלוהים? האם אתם נכונים להימלט מתחומו של השטן ולשוב אל אלוהים? האם אתם בנחלתו של השטן כעת או שמא אתם נמנים על עם המלכות? דברים כאלה צריכים להיות בהירים ולא לדרוש הסברים נוספים.

ההצלחה או הכישלון תלויים בדרך שבה האדם צועד

רוב בני האדם מאמינים באלוהים למען הייעוד העתידי שלהם או למען הנאה זמנית. בקרב בני אדם שלא עברו אף טיפול, האמונה באלוהים היא למען הכניסה לשמיים, כלומר למען זכייה בגמול. היא לא למען ההפיכה למושלם, או מילוי חובתו של ברוא אל. כלומר רוב בני האדם לא מאמינים באלוהים כדי למלא את אחריותם, או כדי להשלים את חובתם. נדירים המקרים שבהם בני אדם מאמינים באלוהים כדי לחיות חיים בעלי משמעות, ואין בני אדם שמאמינים שמכיוון שהאדם חי, עליו לאהוב את אלוהים לפי דין שמיים ועקרון הארץ, ושזה ייעודו הטבעי של האדם. לכן, על אף שכל אדם עוסק בחיפוש היעדים הייחודיים לו, יש דמיון בין המטרה והמניע של עיסוקם של כל בני האדם. יתרה מזאת, רוב בני האדם עובדים את אותם דברים. במהלך אלפי השנים האחרונות, מאמינים רבים מתו, ורבים מתו ונולדו מחדש. לא רק אדם אחד או שניים מחפשים את אלוהים, ואפילו לא אלף או אלפיים, אך רוב בני האדם האלה עוסקים בחיפוש למען הסיכויים העתידיים שלהם או למען התקוות המפוארות שלהם. נדירים בני האדם שמסורים למשיח. הרבה מאמינים אדוקים מתו בנפילה ברשתות שלהם עצמם. מעבר לכך, מספר בני האדם שהצליחו הוא קטן להחריד. עד היום, איש לא יודע את הסיבות לכישלונם של בני אדם מסוימים, או את סוד ההצלחה של האחרים. בני האדם שמחפשים את המשיח באופן כפייתי עדיין לא זכו בתובנה פתאומית. הם עדיין לא הצליחו לפרש את התעלומות האלה משום שהם פשוט לא יודעים. אף על פי שהם השקיעו מאמצים אדירים בעיסוקם בחיפוש, הדרך שבה הם צועדים היא לא דרך ההצלחה אלא דרך הכישלון שבה צעדו קודמיהם בעבר. לכן, ללא קשר לאופן שבו הם מחפשים, הם צועדים בדרך המובילה לחושך, הלא כן? הדברים שהם זוכים בהם הם פירות מרים, הלא כן? אומנם קשה לחזות אם בני אדם המתחקים אחר אלה שהצליחו בעבר יצליחו או ייכשלו, אך קשה עוד יותר לבני אדם המחפשים בהתחקות אחר אלה שנכשלו. יש להם סיכוי גדול אף יותר להיכשל, הלא כן? איזה ערך יש לדרך שהם צועדים בה? הם מבזבזים זמן, הלא כן? גם כשבני האדם מצליחים בעיסוקם בחיפוש וגם כשהם נכשלים, יש סיבה לכך. גורלם להצליח או להיכשל לא נקבע על פי העובדה שהם מחפשים כאוות נפשם.