כנסיית האל הכול יכול | רצון האל | בני האדם שאוהבים את אלוהים יחיו לאורו לנצח
מהותה של האמונה באלוהים בקרב רוב בני האדם היא הכרה דתית: רוב בני האדם לא מסוגלים לאהוב את אלוהים ויכולים רק ללכת בעקבותיו כמו רובוטים, ללא יכולת לכמוה לאלוהים באמת או להעריץ אותו באמת. הם בסך הכל הולכים בעקבותיו בדממה. בני אדם רבים מאמינים באלוהים, אך רק מעטים מאוד אוהבים את אלוהים. בני האדם יראים את אלוהים מפני שהם פוחדים מאסון, או שהם מעריצים את אלוהים משום שהוא רם ונישא – אך ביראתם ובהערצתם אין אהבה אמיתית או כמיהה אמיתית. בחוויותיהם הם מחפשים את פרטי הפרטים של האמת או תעלומות חסרות חשיבות. רוב בני האדם רק הולכים בעקבות אלוהים, הם דגים במים עכורים רק כדי לקבל ברכות. הם לא מחפשים את האמת ולא נשמעים לאלוהים באמת כדי לקבל את ברכותיו. חיי האמונה באלוהים של כל בני האדם הם חסרי משמעות – אין להם ערך והם כוללים את שיקוליהם ועיסוקיהם האישיים. הם לא מאמינים באלוהים כדי לאהוב את אלוהים, אלא כדי לקבל את ברכתו. בני אדם רבים פועלים כאוות נפשם, עושים ככל העולה על רוחם ולעולם לא מביאים בחשבון את ענייניו של אלוהים או שואלים את עצמם אם מעשיהם הם על פי רצון אלוהים. בני אדם כאלה אפילו לא יכולים להגיע לאמונה אמיתית, וקל וחומר שהם לא יכולים להגיע לאהבת אלוהים. האדם לא רק צריך להאמין במהותו של אלוהים – עליו לאהוב אותה. אולם רבים מאלה שמאמינים באלוהים לא מסוגלים לגלות את "הסוד." בני האדם לא מעזים לאהוב את אלוהים, וגם לא מנסים לאהוב אותו. הם מעולם לא גילו שיש כל כך הרבה לאהוב באלוהים – הם מעולם לא גילו שאלוהים הוא האל שאוהב את האדם ושהוא האל שהאדם נועד לאהוב. חביבותו של אלוהים מתבטאת בעבודתו: רק כשבני האדם חווים את עבודתו של אלוהים הם מגלים את חביבותו; רק בחוויותיהם בפועל יכולים בני האדם להעריך את חביבותו של אלוהים, ומבלי לראות זאת בחיים האמיתיים, איש לא יכול לגלות את חביבותו של אלוהים. יש כל כך הרבה לאהוב באלוהים, אך ללא מגע עם אלוהים, בני האדם לא מסוגלים לגלות זאת. כלומר, אילו אלוהים לא התגלם כבשר ודם, בני האדם לא היו מסוגלים לבוא איתו במגע באמת, ואם הם לא היו יכולים לבוא איתו במגע בפועל, הם לא היו יכולים גם לחוות את עבודתו, וכך אהבת האל שלהם הייתה מוכתמת בכזבים ובדמיונות. אהבת אלוהים שבשמיים היא לא מוחשית כמו אהבת אלוהים שבארץ, משום שמה שבני האדם יודעים על אלוהים שבשמיים מבוסס על דמיונותיהם יותר מאשר על מה שראו במו עיניהם ומה שחוו באופן אישי. כשאלוהים יורד ארצה, אנשים יכולים לחזות במעשיו בפועל ובחביבותו, והם יכולים לראות את כל טבעו המעשי והרגיל, וכל הדברים האלה אמיתיים פי כמה וכמה מהכרת האל שבשמיים. בלי קשר למספר בני האדם האוהבים את אלוהים שבשמיים, אין שום דבר אמיתי באהבה הזו, והיא מלאה רעיונות אנושיים. גם אם אהבתם לאלוהים שבארץ מעטה מאוד, זוהי אהבה אמיתית. אפילו אם היא מעטה מאוד, היא אמיתית. אלוהים גורם לבני אדם להכיר אותו באמצעות עבודה אמיתית, ובאמצעות ההכרה הזו הוא זוכה לאהבתם. הדבר דומה למקרה של פטרוס: אלמלא חי לצד ישוע, היה זה בלתי-אפשרי עבורו להעריץ את ישוע. כך, גם נאמנותו לישוע התבססה על המגע שלו עם ישוע. כדי שהאדם יאהב את אלוהים, אלוהים ירד אל האדם וחי בקרב בני האדם, וכל מה שהוא גורם לאדם לראות ולחוות הוא המציאות של אלוהים.
