לעבודתו של האדם יש טווח ומגבלות. בן אדם אחד מסוגל לעשות רק עבודה של שלב מסוים ולא מסוגל לבצע את עבודת התקופה כולה – אחרת הוא יוביל בני אדם לכללים. עבודתו של אדם יכולה להתייחס אך ורק לפרק זמן מסוים או לשלב מסוים. זאת משום שיש טווח לחווייתו של אדם. לא ניתן להשוות את עבודתו של אדם לעבודתו של
אלוהים. דרכי הנוהג של אדם וידיעתו את
האמת חלים כולם על טווח מסוים. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו צועד האדם הוא לחלוטין רצונה של רוח הקודש, שכן רוח הקודש יכולה רק להפוך אדם לנאור, אך לא למלא אותו לגמרי. הדברים שהאדם יכול לחוות נמצאים כולם בטווח האנושיות הרגילה ולא יכולים לחרוג מטווח המחשבות שבדעת אנושית רגילה. כל מי שיש לו ביטוי מעשי חווה בטווח הזה. כשהוא חווה את האמת, זו תמיד חוויה של חיים אנושיים רגילים תחת הנאורות של רוח הקודש, ולא חוויה החורגת מחיים אנושיים רגילים. הוא חווה את האמת בזכות הנאורות שרוח הקודש העניקה לו על בסיס חייו האנושיים. יתרה מזאת, האמת הזו שונה מאדם לאדם, ועומקה קשור למצבו של האדם. ניתן רק לומר שהנתיב שבו הם צועדים הוא חייו האנושיים הרגילים של אדם העוסק בחיפוש האמת, ושזהו הנתיב שבו צועד אדם רגיל שרוח הקודש הפכה אותו לנאור. אי-אפשר לומר שהנתיב שבו הוא צועד הוא הנתיב שבה צועדת רוח הקודש. בחוויה האנושית הרגילה, מפני שבני האדם המחפשים את האמת לא זהים זה לזה, עבודתה של רוח הקודש גם היא אינה זהה. בנוסף, משום שהסביבות שהם חווים וטווחי החוויה שלהם אינם זהים, בגלל הערבוב בין דעתם ומחשבותיהם, חווייתם היא חוויה מהולה במידה כזו או אחרת. כל אדם מבין אמת על פי מצבו האישי השונה. הבנתו את המשמעות האמיתית של האמת אינה מלאה, משום שהוא מבין רק היבט אחד או רק היבטים ספורים של האמת. הטווח שבו האדם חווה את האמת מבוסס תמיד על מצבו של האדם ולכן הוא שונה מאדם לאדם. כך הידע שמביעים אנשים שונים בנוגע לאותה אמת אינו זהה. כלומר תמיד יש מגבלות לחווייתו של אדם, והיא לא יכולה לייצג באופן מלא את רצונה של רוח הקודש. בנוסף לכך, אין לתפוס את עבודתו של האדם כעבודתו של אלוהים, אפילו אם מה שאדם מבטא קרוב מאוד לרצונו של אלוהים, ואפילו אם חווייתו של אדם קרובה מאוד לעבודה של רוח הקודש שבה היא הופכת את בני האדם למושלמים. האדם יכול להיות רק משרתו של אלוהים ורק לעשות את העבודה שאלוהים מפקיד בידיו. האדם יכול רק להביע את הידע מתוך הנאורות שמעניקה לו רוח הקודש והאמיתות שסיפקו לו חוויותיו האישיות. האדם לא כשיר והוא לא נהנה מהתנאים הדרושים כדי לשמש כשופרה של רוח הקודש. הוא לא רשאי לומר שעבודתו של האדם היא עבודת אלוהים. האדם כפוף לעקרונות העבודה של בני האדם, ולכל אדם יש חוויות שונות וכל אדם נמצא במצב שונה. עבודתו של בן אדם כוללת את כל החוויות הנובעות מהנאורות שמעניקה רוח הקודש. החוויות האלה יכולות לייצג רק את הווייתו של האדם, והן לא מייצגות את הווייתו של אלוהים או את רצונה של רוח הקודש. לפיכך, אי-אפשר לומר שהנתיב בו פוסע האדם הוא הנתיב שבו צועדת רוח הקודש, משום שעבודתו של האדם לא יכולה לייצג את עבודת
האל, ועבודתו של האדם וחווייתו הן לא הרצון המלא של רוח הקודש. עבודתו של אדם עלולה להפוך לכפופה לכללים, ושיטת עבודתו עלולה להיות מוגבלת לטווח מצומצם וכך העבודה לא תוכל להוביל בני אדם לדרך חופשית. רוב החסידים חיים בתוך טווח מצומצם, וגם אופן חווייתם מוגבל בטווח מצומצם. חווייתו של אדם תמיד מוגבלת וגם שיטת עבודתו מוגבלת לסוגים ספורים ולא ניתן להשוות אותה לעבודתה של רוח הקודש או לעבודתו של אלוהים עצמו. זאת משום שבסופו של דבר, חווייתו של האדם מוגבלת. בלי קשר לאופן שבו מבצע האל את עבודתו, היא לא כפופה לכללים. בלי קשר לאופן שבו היא מתבצעת, היא לא מוגבלת לדרך אחת. עבודתו של אלוהים לא כפופה לכללים בכלל, אלא יוצאת לאור באופן חופשי. בלי קשר לכמות הזמן שהאדם מקדיש לאלוהים, הוא לא יוכל לסכם חוקים המנחים את עבודתו של אלוהים. אף שעבודת האל שיטתית, היא תמיד מתבצעת בדרכים חדשות, ותמיד יש בה התפתחויות חדשות שנמצאות מחוץ להישג ידו של האדם. במהלך פרק זמן מסוים, יכולים להיות לאלוהים סוגים שונים של עבודה ודרכים שונות של הובלה. בכך ניתנות לבני האדם תמיד הזדמנויות חדשות להיווכח ולהשתנות. אי-אפשר לגלות את החוקים המושלים בעבודתו של אלוהים מפני שהוא תמיד עובד בדרכים חדשות. רק כך חסידי האל נמנעים מכללים. עבודת האל עצמו תמיד נמנעת מתפיסותיהם של בני האדם ואף נאבקת בהן. רק מי שצועד בעקבות אלוהים ועוסק בחיפוש האל בלב שלם יכול לחולל שינוי בטבעם ולחיות חיים חופשיים שאינם כפופים לכללים כלשהם או מוגבלים בתפיסות דתיות כלשהן. הדרישות שמציבה עבודת האדם לבני האדם מבוססות על חווייתו שלו ועל מה שהוא עצמו מסוגל להשיג. הרף של הדרישות האלה מוגבל לטווח מסוים ושיטות הנוהג גם מוגבלות מאוד. לכן חסידים חיים באופן לא מודע בתחומי הטווח המוגבל הזה, ובחלוף הזמן, שיטות הנוהג האלה הופכות לכללים ולטקסים. אם בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם באופן אישי ושאלוהים לא שפט הוא זה שמוביל את העבודה של פרק זמן מסוים, כל חסידיו יהפכו לאנשי דת ולמומחים בהתנגדות לאלוהים. לפיכך, אם מישהו כשיר להובלה, עליו להיות אדם שאלוהים שפט ואשר מוכן להפוך למושלם. מי שלא נשפט, גם אם עבודתה של רוח הקודש בידיו, מביע אך ורק דברים מעורפלים ולא מציאותיים. עם הזמן, הוא יוביל בני אדם לכללים מעורפלים ועל-טבעיים. העבודה שאלוהים מבצע לא עולה בקנה אחד עם בשרו ודמו של האדם. היא לא עולה בקנה אחד עם מחשבותיו של האדם ואף סותרת את תפיסותיו. לא מעורבב בה צבע דתי מעורפל. תוצאותיה של עבודת האל נמצאות מחוץ להישג ידו של בן אדם שאלוהים לא הפך למושלם ומחוץ להישג ידה של חשיבתו של האדם.
קל מאוד לאדם לבצע עבודה במסגרת דעתו. למשל, כמרים ומנהיגים בעולם הדתי נשענים על כישרונותיהם ותפקידיהם בביצוע עבודתם. בן אדם שיצעדו בעקבותיהם במשך זמן רב יידבקו בכישרונותיהם ויושפעו ממהותם במידה מסוימת. הם מתמקדים בכישרונות, ביכולות ובידע של בני אדם והם קשובים לדברים על-טבעיים מסוימים ולדוקטרינות עמוקות רבות שאינן מציאותיות (הדוקטרינות המעמיקות האלה כמובן אינן ניתנות להשגה). הם לא מתמקדים בשינויים בטבעם של בני האדם, אלא באימון בני האדם להטיף ולעבוד, ובשיפור הידע של בני האדם והדוקטרינות הדתיות העשירות שלהם. הם לא מתמקדים במידה שבה משתנה טבעם של בני האדם, או במידה שבה בני האדם מבינים את האמת. הם לא עוסקים במהותם של בני האדם, וקל וחומר שהם לא מנסים להכיר את המצבים הרגילים והחריגים של בני האדם. הם לא סותרים את תפיסותיהם של בני האדם או חושפים אותן, וקל וחומר שהם לא מתקנים את פגמיהם או את שחיתותם. רוב בני האדם הצועדים בעקבותיהם משרתים בשימוש בכישרונותיהם הטבעיים, ומה שהם מבטאים הוא ידע ואמת דתית מעורפלת שאין להם נגיעה למציאות ולא מסוגלים להעניק חיים לבני אדם. למעשה, מהות עבודתם היא טיפוח כישרונות – טיפוחו של בן אדם חסר כל לבוגר סמינר כשרוני, שלאחר מכן ייצא לעבוד ולהוביל. לאחר ששת אלפים שנה של עבודת האל, האם תוכלו למצוא בה חוקים כלשהם? בעבודה שמבצע האדם קיימים כללים ומגבלות רבים והמוח האנושי דוגמטי מדי. לכן מה שהאדם מבטא הוא ידע מסוים והבנות מסוימות מתוך כל חוויותיו. האדם לא מסוגל לבטא דבר פרט לכך. חוויותיו של האדם או הידע שלו לא נובעים מכישרונותיו המולדים או מהאינסטינקטים שלו; הם נובעים מהכוונת האל, הרועה אותם באופן ישיר. לאדם יש רק האיבר המקבל את הרעייה הזו אך לא האיבר המאפשר להביע ישירות את מהי אלוהות. האדם לא מסוגל להיות המקור, אלא רק כלי הקיבול המקבל מים מהמקור. זהו האינסטינקט האנושי, האיבר שצריך להיות לאדם בהיותו בן אנוש. אם בן אדם מאבד את האיבר המקבל את דבר האל ומאבד את האינסטינקט האנושי, בן האדם הזה מאבד גם את הדבר היקר ביותר ומאבד את חובתו של אדם שנברא. אם לבן אדם אין כל ידע או חוויה באשר לדבר האל או לעבודתו, בן האדם הזה מאבד את חובתו – את החובה המוטלת עליו כיציר נברא – ומאבד את כבודו כיציר נברא. האינסטינקט של אלוהים הוא לבטא את מהותה של האלוהות, בין שכבשר ודם ובין שישירות כרוח האל – זו כהונתו של אלוהים. האדם מבטא את החוויות שלו עצמו או את הידע שלו (כלומר מבטא את מהותו) במהלך עבודת האל או אחריה – זהו האינסטינקט של האדם וחובתו של האדם וזה מה שעליו להשיג. אף על פי שהבעתו של האדם פחותה לאין שיעור ממה שמביע אלוהים, ואף על פי שיש כללים רבים במה מביע האדם, על האדם למלא את החובה שעליו למלא ולעשות את שעליו לעשות. האדם צריך לעשות את כל שביכולתו כדי למלא את חובתו ולא צריכים להיות לו סייגים כלל.
לאחר עבודה של שנים, האדם יסכם חוויה כלשהי של שנות העבודה וכן את החוכמה והכללים שצבר. מי שעובד במשך זמן רב יודע כיצד לחוש בתנועתה של עבודת רוח הקודש, יודע מתי רוח הקודש עובדת ומתי היא שובתת מעבודתה, יודע איך לשתף כשהוא נושא עול ומודע למצב הרגיל של עבודת רוח הקודש ולמצב הרגיל של צמיחתם של בני אדם בחיים. כזה הוא בן אדם שעבד שנים ומכיר את עבודתה של רוח הקודש. מי שעבד זמן רב מדבר בביטחון ובמתינות; גם כשאין לו מה לומר, הוא שלו. בפנים, הוא יכול להמשיך להתפלל לחפש את עבודת רוח הקודש ללא אי-שקט או חוסר סבלנות; הוא מנוסה בעבודה. בן אדם שעבד זמן רב, למד לקחים רבים וצבר חוויות רבות, אוצר בתוכו דברים רבים שחוסמים את עבודתה של רוח הקודש. זהו פגם הנובע מעבודתו ארוכת-הטווח. בן אדם שזה עתה החל לעבוד לא למד לקחים אנושיים או צבר חוויות אנושיות, ובפרט הוא לא מבין איך עובדת רוח הקודש. עם זאת, במהלך עבודתו הוא לומד בהדרגה לחוש איך עובדת רוח הקודש, והוא נעשה מודע למה שעליו לעשות כדי לזכות בעבודתה של רוח הקודש וכיצד לגעת בנקודות החיוניות אצל אחרים. הוא לומד את הידע השגור שמי שעובד אמור לדעת. עם הזמן, הוא מכיר את החוכמה והידע השגור הנוגעים לעבודה, כפי שהוא מכיר את כף ידו. נדמה שהוא משתמש בהם בקלות בעבודתו. עם זאת, כשרוח הקודש משנה את אופן עבודתה, הוא ממשיך לדבוק בידע הקודם שלו בנוגע לעבודה ולכללי העבודה הישנים, והוא יודע מעט מאוד על תנועת העבודה החדשה. שנים של עבודה שבהן הוא היה מלא בנוכחותה ובהכוונתה של רוח הקודש מעניקות לו עוד ועוד לקחים וחוויות מעבודתו. מתוכם הוא מתמלא בביטחון עצמי שאינו גאווה. במילים אחרות, הוא מרוצה למדי מעבודתו שלו, ומסופק מאוד מהידע השגור שרכש באשר לעבודתה של רוח הקודש. בפרט, הדברים שאחרים לא רכשו או לא הבינו ממלאים אותו בביטחון עצמי רב אף יותר. נראה כי עבודתה של רוח הקודש שבקרבו לא תדעך לעולם, בעוד אחרים אינם כשירים להעדפה הזו. רק בני אדם כמוהו, שעבדו שנים ושערכם השימושי ניכר, כשירים לכך. הדברים האלה הופכים למכשול אדיר כשהוא נדרש לקבל את העבודה החדשה של רוח הקודש. אפילו אם יוכל לקבל את העבודה החדשה, זה לא יקרה בן לילה. אין ספק שהוא יעבור קשיים ומהמורות רבים בטרם הוא יוכל לקבלה. ניתן לתקן את המצב הזה רק באופן הדרגתי, לאחר טיפול בתפיסותיו הקודמות ולאחר שטבעו הקודם נשפט. בלי לעבור את השלבים האלה, הוא לא יוותר ולא יקבל בקלות את התורה החדשה ואת העבודה החדשה שאינן תואמות את תפיסותיו הקודמות. זה הדבר שהכי קשה לטפל בו באדם, וקשה לשנות אותו. כעובד, אם הוא יכול גם להבין את עבודתה של רוח הקודש וגם לסכם את תנועתה, והוא גם יכול לא לתת לחוויית עבודתו להגביל אותו ולקבל עבודה חדשה לאור העבודה הישנה, הוא אדם חכם ועובד כשיר. לרוב, בני אדם עובדים כמה שנים אך הם לא יכולים לסכם את חוויית עבודתם, או שהם מנועים מקבלת העבודה החדשה לאחר שסיכמו את חוויית עבודתם ואת החוכמה שרכשו, והם לא יכולים להבין היטב או לטפל נכון בעבודה הישנה ובעבודה החדשה. ממש קשה לטפל בבני אדם! כך קורה לרובכם. מי שחווה שנים של עבודת רוח הקודש מתקשה לקבל את העבודה החדשה ותמיד מלא בתפיסות שקשה לו להרפות מהם, ואילו אדם שזה עתה החל לעבוד חסר את הידע השגור הנוגע לעבודה ואפילו לא יודע איך להתמודד עם העניינים הכי פשוטים. אתם ממש קשים! אלו שבאמתחתם בכירות כלשהי כה גאים ויהירים עד ששכחו מאין באו. הם תמיד בזים לאנשים צעירים יותר, אך הם לא מסוגלים לקבל את העבודה החדשה ולא מסוגלים להרפות מהתפיסות שצברו ושמרו לעצמם במשך השנים. אף שהצעירים הבורים האלה מסוגלים לקבל מעט מעבודתה החדשה של רוח הקודש ואף שהם חדורי התלהבות, הם תמיד מתבלבלים ולא יודעים מה לעשות כשהם נתקלים בבעיות. למרות התלהבותם, הם בורים מדי. יש להם רק ידע מועט על עבודת רוח הקודש והם לא מסוגלים להשתמש בו בחייהם; זוהי בדוקטרינה בלבד, ואין בה כל תועלת. יש יותר מדי בני אדם כמוכם. מהו מספרם של אלה הראויים לשימוש? מהו מספרם של אלה שיכולים לבצע עבודה הראויה לרוח הקודש? נראה שעד עתה הייתם ממושמעים מאוד, אך למעשה לא ויתרתם על תפיסותיכם, ואתם עדיין מחפשים בכתבי הקודש, מאמינים בערפול או משוטטים בין תפיסות. אף אחד לא מנסה לחקור בזהירות את העבודה הממשית של היום, או להעמיק בה. אתם מקבלים את הדרך של היום אך עדיין מחזיקים בתפיסותיכם הישנות. מה תוכלו להרוויח עם
אמונה כזאת? אפשר לומר שחבויות בכם תפיסות רבות שלא התגלו, ואתם בסך הכל מתאמצים להפליא להסתירן, ואתם לא חושפים אותן בקלות. אתם לא מקבלים את העבודה החדשה בכנות ולא מתכננים לוותר על תפיסותיכם הישנות. יש לכם תורות חיים רבות מדי ומצערות מדי. אתם לא מוותרים על תפיסותיכם הישנות ואתם מתמודדים באי-רצון עם העבודה החדשה. לבכם זדוני מדי, ואתם פשוט לא מפנימים את שלביה של העבודה החדשה. האם לא-יוצלחים שכמותכם יכולים לעשות את עבודת הפצת
הבשורה? האם אתם מסוגלים לקחת על עצמכם את עבודת הפצתה בתבל כולה? הנוהגים האלה שלכם מונעים מכם לשנות את טבעכם ולהכיר את אלוהים. אם תמשיכו כך, אין ספק שתסולקו.
עליכם ללמוד כיצד להבדיל בין עבודת האל לעבודת האדם. מה אתם יכולים לראות מעבודתו של האדם? עבודתו של האדם כוללת רכיבים רבים מחווייתו של האדם ומה שהאדם מביע הוא מהותו. גם עבודתו של אלוהים מביעה את מהותו, אך מהותו של אלוהים שונה ממהותו של האדם. מהותו של האדם מייצגת את חווייתו ואת חייו (הדברים שאדם חווה או נתקל בהם בחייו, או תורות החיים שבה הוא מחזיק), ובני אדם החיים בסביבות שונות מביעים ישויות שונות. את התשובות לשאלות אם יש לכם חוויות חברתיות, וכיצד אתם חיים וחווים במשפחתכם בפועל ניתן לזהות בדברים שאתם מביעים. לעומת זאת, מתוך עבודתו של אלוהים בהתגלמותו כבשר ודם, אי-אפשר לזהות אם יש לו חוויות חברתיות. אלוהים מודע היטב למהותו של האדם והוא יכול לחשוף כל מיני נוהגים השייכים לכל מיני בני אדם. הוא אפילו טוב יותר בחשיפת טבע אנושי מושחת והתנהגות מרדנית. הוא לא חי בקרב בני האדם הארציים, אבל הוא מודע לאופיים של בני התמותה ולכל שחיתויותיהם של בני האדם הארציים. כזה הוא אלוהים. אף שהוא לא מתעסק בעולם, הוא מכיר את הכללים לעיסוק בעולם, משום שהוא מבין לגמרי את האופי האנושי. הוא יודע על עבודתה של רוח האל, שעין האדם לא תראה ואוזנו לא תשמע, הן בהווה והן בעבר. בכך כלולה חוכמה שאינה תורת חיים, ופלאים שהאדם מתקשה לתפוס. זוהי מהותו של אלוהים, הגלויה לבני האדם אך גם נסתרת מהם. הוא לא מביע את מהותו של בן אדם יוצא מגדר הרגיל, אלא את התכונות וההוויה הפנימיות של רוח האל. הוא לא נוסע ברחבי העולם אבל הוא יודע עליו הכל. הוא יוצר קשר עם "דמויי-האדם" הנעדרים כל ידע או תובנה, אך הוא מביע דברים המתעלים על ידע ועל דבריהם של בני אדם דגולים. הוא חי בקרב קבוצה של בני אדם אטומים וקהי חושים, חסרי אנושיות ושאינם מבינים את המוסכמות האנושיות ואת החיים האנושיים. עם זאת, הוא יכול לבקש מהאנושות להביא לידי ביטוי את האנושות הרגליה, ובו בזמן לחשוף את האנושיות השפלה והנמוכה של האנושות. כל אלה הם מהותו, המרוממת יותר מזו של כל בן אדם בשר ודם. אין לו צורך בחוויה של חיי חברה מסובכים, מגושמים ומטונפים כדי לבצע את העבודה שעליו לבצע, וכדי לחשוף את מהותה של האנושות המושחתת. חיי החברה המטונפים לא מחנכים את בשרו ודמו. עבודתו ודבריו רק חושפים את מרדנותו של האדם, אבל הם לא מספקים לאדם את החוויה והלקחים הנחוצים כדי להתמודד עם העולם. אלוהים לא צריך לחקור את החברה או את משפחתו של האדם, כשהוא מעניק לאדם חיים. חשיפתו של האדם ושיפוטו אינם מהווים ביטוי לחוויותיו של אלוהים כבשר ודם. אלוהים עושה זאת כדי לחשוף את רשעותו של האדם לאחר שמזה זמן רב הכיר את מרדנותו של האדם ואת שחיתותה של האנושות. העבודה שאלוהים מבצע נעשית רק כדי לגלות לאדם את טבעו, ולבטא את הווייתו. רק אלוהים יכול לעשות את העבודה הזאת – זה לא דבר שאדם בשר ודם מסוגל לבצע. בכל הנוגע לעבודתו של אלוהים, האדם לא יכול להבין את אישיותו של אלוהים. האדם גם לא מסוגל לסווג את אלוהים כיציר נברא בהתבסס על עבודתו. גם מהותו של אלוהים מונעת מסיווגו כיציר נברא. האדם יכול רק להחשיב את אלוהים כלא-אנושי, אבל הוא לא יודע באיזו קטגוריה לשים את אלוהים. לכן האדם נאלץ לשים אותו בקטגוריה של אלוהים. יש היגיון מסוים בסיווג זה מצד האדם, מכיוון שאלוהים ביצע עבודה רבה בקרב בני האדם שהאדם לא מסוגל לעשות.
העבודה שמבצע אלוהים לא מייצגת את חוויית הבשר והדם. העבודה שמבצע האדם מייצגת את חווייתו של בן האדם המסוים. כולם מדברים על חווייתם האישית. אלוהים יכול לבטא את האמת ישירות, ואילו האדם יכול רק לבטא את החוויה המקבילה לאחר שהוא חווה את האמת. לעבודתו של אלוהים אין כללים, והיא לא כפופה לאילוצי זמן או למגבלות גיאוגרפיות. אלוהים יכול לבטא את מהותו בכל עת ובכל מקום. אלוהים עובד כראות עיניו. עבודתו של האדם כפופה לתנאים ולהקשר, אחרת הוא לא מסוגל לעבוד ולא מסוגל להביע את הכרתו את אלוהים או את חווייתו את האמת. עליכם רק להשוות את ההבדלים ביניהם כדי לדעת אם מדובר בעבודתו של אלוהים עצמו או בעבודתו של אדם. אם אין עבודה שאלוהים עשה בעצמו, אלא רק עבודה של האדם, אתם תדעו שתורתם של בני האדם היא נעלה, מעבר ליכולתו של כל אחד אחר. נימת הדיבור שלהם, העקרונות שלפיהם הם מטפלים בעניינים, או אורח עבודתם היציב והמנוסה, הם מעבר להישג ידם של אחרים. כולכם מעריצים אנשים כאלה, שאנושיותם נעלה, אבל אתם לא מסוגלים לראות מתוך עבודתו של אלוהים ומתוך דבריו עד כמה נעלה אנושיותו. במקום זאת, אלוהים הוא רגיל, וכשהוא עובד, הוא רגיל ואמיתי, אבל הוא גם לא ניתן להערכה מדויקת על ידי בני תמותה, ולכן בני האדם רוחשים כלפיו יראה כלשהי. ייתכן שחווייתו של בן אדם מסוים בעבודתו רמה במיוחד, או שדמיונו והגיונו רמים במיוחד ואנושיותו טובה במיוחד – התכונות האלה יכולות אמנם לזכות בהערצתם של בני אדם, אך הן לא יעוררו בהם מורא ופחד. כל בני האדם מעריצים את מי שמסוגל לעבוד ואת מי שניחן בחוויה עמוקה במיוחד ויכול להנהיג את האמת אבל אנשים כאלה לא יכולים לעולם לעורר מורא – רק הערצה וקנאה. עם זאת, בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים לא מעריצים את אלוהים, אלא מרגישים שעבודתו נמצאת מעבר להישג ידו של האדם, שהיא נשגבת מבינתם, ושהיא רעננה ונפלאה. כשבני אדם חווים את עבודתו של אלוהים, הדבר הראשון שהם יודעים לגביו הוא שהוא נשגב מבינתם, חכם ונפלא. הם יראים אותו באופן לא מודע, ומרגישים את המסתורין בעבודה שהוא עושה, שהיא מעבר להישג ידה של התפיסה האנושית. בני אדם רק מעוניינים להיות מסוגלים לעמוד בדרישותיו ולהשביע את רצונו. הם לא שואפים להתעלות עליו, משום שהעבודה שאלוהים מבצע חורגת מגבולות חשיבתו ודמיונו של האדם, והאדם לא יכול לבצע אותה במקומו. אפילו האדם עצמו לא מכיר את מגרעותיו שלו, ואילו אלוהים פתח נתיב חדש, ובא כדי להכניס את האדם לעולם חדש ויפה יותר, כדי שהאנושות תזכה להתקדמות חדשה והתחלה חדשה. מה שאדם חש כלפי אלוהים אינו הערצה, או ליתר דיוק, אינו הערצה בלבד. חווייתו העמוקה ביותר של האדם היא מורא ואהבה וההרגשה שאלוהים אכן נפלא. הוא עושה עבודה שהאדם לא יכול לעשות ואומר דברים שהאדם לא יכול לומר. בני אדם שחוו את עבודתו של אלוהים תמיד חווים הרגשה שלא ניתן לתאר. בני אדם עם חוויות עמוקות אוהבים את אלוהים במיוחד. הם תמיד מרגישים את חביבותו, והם מרגישים שעבודתו כה חכמה ונפלאה, ובכך נוצרת בקרבם עוצמה אינסופית. לא מדובר בפחד או באהבה וכבוד המתעוררים לפרקים, אלא בתחושה עמוקה של חמלתו של אלוהים ושל סובלנותו כלפי האדם. עם זאת, בני אדם שחוו את הייסורים והשיפוט בידי אלוהים מרגישים שהוא נשגב וחסין לכל פגיעה. אפילו בני אדם שחוו חלק ניכר מעבודתו של אלוהים לא מסוגלים לתפוס אותו. כל בני האדם היראים אותו באמת יודעים שעבודתו לא עולה בקנה אחד עם תפיסותיהם של בני האדם, אלא תמיד סותרת אותן. אלוהים לא זקוק להערצתם המלאה של בני אדם או להתמסרותם למראית עין, אלא ליראה אמיתית ולהתמסרות אמיתית. בחלק כה גדול מעבודתו, כל מי שיש לו חוויה אמיתית חש כלפי אלוהים יראה, הנעלית על הערצה. בני אדם ראו את טבעו של אלוהים עקב עבודת הייסורים והשיפוט שלו, ולפיכך הם יראים אותו בלבם. אלוהים נועד לעורר יראה וציות, משום שהווייתו וטבעו אינם זהים לאלה של יציר נברא, אלא מתעלים על הווייתו וטבעו של יציר נברא. אלוהים הוא יציר שלא נברא, ורק אלוהים ראוי ליראה ולהתמסרות; האדם אינו כשיר לשם כך. לכן כל בני האדם שחוו את עבודתו והכירו אותו באמת חשים כלפיו יראה. לעומת זאת, מי שלא מרפה מתפיסותיו על אלוהים, כלומר מי שפשוט לא רואה בו אל, לא חש כלפיו יראה בכלל. אף שבני אדם כאלה צועדים בעקבות אלוהים, הם לא נכבשים משום שהם מרדנים מעצם אופיים. אלוהים עושה את העבודה הזו כדי להביא למצב שבו כל יציר נברא יוכל לירוא את הבורא, לעבוד אותו ולהתמסר לריבונותו ללא תנאי. זו התוצאה הסופית המיועדת של כלל עבודתו. אם בני אדם שחוו עבודה כזו לא יראים את אלוהים כהוא זה, ואם מרדנותם משכבר לא משתנה כלל, הרי שבני האדם האלה יסולקו. אם גישתו של בן אדם כלפי אלוהים היא הערצה בלבד, או כבוד מרוחק, אך כלל לא אהבה, הרי שזהו בן אדם שלבו לא מסוגל לאהוב את אלוהים ואדם כזה לא יוכל להפוך למושלם. אם לא די בכמות כזו אדירה של עבודה כדי לזכות באהבתו האמיתית של בן האדם, הדבר מלמד שבן האדם הזה לא זכה באלוהים והוא לא באמת עוסק בחיפוש האמת. בן אדם שלא אוהב את אלוהים לא אוהב את האמת ולכן הוא לא יכול לזכות באל, וקל וחומר שהוא לא יכול לזכות באישורו של אלוהים. אנשים שכאלו, ללא קשר לאופן שבו הם חווים את עבודת רוח הקודש, וללא קשר לאופן שבו הם חווים את השיפוט, עדיין אינם יכולים להעריץ את אלוהים. אלה הם אנשים שאינם מסוגלים לשנות את אופיים, ושטבעם מרושע במידה קיצונית. כל בני האדם שאינם יראים את אלוהים יסולקו ויהיו מושא לענישה. הם ייענשו בדיוק כמו אלה שעושים מעשים מרושעים, ויסבלו אפילו יותר מאלה שעשו מעשים חוטאים.
