רק מי שמכיר את אלוהים ואת עבודתו יכול לְרַצות את אלוהים

יש שני חלקים לעבודתו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. בפעם הראשונה שהוא התגלם כבשר ודם, בני האדם לא האמינו בו ולא הכירו אותו ומסמרו את ישוע לצלב. גם בפעם השנייה, בני האדם לא האמינו בו, ועל אחת כמה וכמה לא הכירו אותו, ושוב מסמרו את ישוע לצלב. האין האדם אויבו של אלוהים? אם האדם לא מכיר את אלוהים, כיצד יוכל האדם להיות מקורב לאלוהים? וכיצד הוא יוכל להיות כשיר להעיד על אלוהים? אהבת האל, עבודת האל, כיבוד האל – האם כל אלה אינם שקר וכזב? אם תקדישו את חייכם לדברים בלתי מציאותיים ולא מעשיים אלה, האם אין פירושו של דבר שאתם עמלים לשווא? כיצד תוכלו להיות מקורבים לאל כאשר אינכם יודע אפילו מיהו אלוהים? האין עיסוק כזה מעורפל ומופשט? האין זו תרמית? כיצד יכול אדם להיות מקורב לאל? מהי החשיבות בפועל של קרבה לאלוהים? האם ניתן להיות מקורב לרוח האל? האם ניתן לראות עד כמה דגול ונשגב הוא אלוהים? קרבה לאל הבלתי-נראה והלא מוחשי – האין זה עיסוק מעורפל ומופשט? מהי המשמעות המעשית של עיסוק כזה? האין מדובר אך ורק בשקר ותרמית? עיסוקכם הוא להפוך למקורביו של אלוהים, אולם בפועל אתם בני טיפוחיו של השטן, מפני שאתם לא מכירים את אלוהים ואתם עוסקים ב"אדון הכל" שאינו קיים. הוא בלתי נראה, בלתי נתפס, ואינו אלא יציר דמיונכם. באופן כללי, "אל" כזה הוא השטן, ובאופן מעשי, הוא אתם עצמכם. אתם רוצים להיות מקורבים לעצמכם ועם זאת, אתם עדיין אומרים שרצונכם הוא להיות מקורבים לאלוהים – האין זה חילול קודש? מה הערך של עיסוק כזה? אם רוח האל אינה מתגלמת כבשר ודם, הרי שמהות האל אינה אלא רוח חיים בלתי נראית ובלתי מוחשית, נטולת צורה ומעורפלת, מהסוג שאינו גשמי, שאינו נגיש ואינו מובן לאדם. כיצד יוכל האדם להיות קרוב לרוח כזו, נטולת גוף, מופלאה ובלתי נתפסת ? האין זו בדיחה? נימוקים מגוחכים כאלה אינם תקפים ואינם מעשיים. האדם הנברא שונה שוני מהותי מרוח האל, ולכן כיצד יוכלו שני אלה להיות מקורבים זה לזה? אלמלא התגשמה רוח האל כבשר ודם, ואלמלא התגלם האל כבשר ודם והשפיל עצמו כשהפך לברוא, הרי שהאדם הנברא לא היה כשיר ולא היה מסוגל להפוך למקורב אליו. למעט אותם מאמינים מקודשים אשר מתמזל מזלם להפוך למקורבי האל לאחר שנשמותיהם מגיעות לשמיים, רוב בני האדם לא יכולים להפוך למקורבים לרוח האל. אם האדם רוצה להפוך למקורבו של אלוהים שבשמיים בסיוע האל המתגלם כבשר ודם, האין הוא ישות לא אנושית, מטופשת להחריד? עיסוקו של האדם הוא רק בשאיפה ל"נאמנות" לאל בלתי נראה, והוא אינו מקדיש כל מחשבה לאל שניתן לראות, שכן קל כל כך להיות נאמן לאל בלתי נראה – האדם יכול לעשות כראות עיניו. אולם השאיפה לאל הגלוי לעין אינה כה פשוטה. האדם המחפש אל מעורפל אינו יכול בשום אופן לזכות באל, שכן כל הדברים המעורפלים והמופשטים הם פרי דמיונו של האדם והוא לא יכול להשיג אותם. אילו האל המהלך בקרבכם היה אל נשגב ומרומם, שהיה בלתי נגיש, כיצד הייתם מנסים לרצות את רצונו? וכיצד הייתם מכירים ומבינים אותו? אילו הוא היה רק עושה את עבודתו ולא מקיים כל מגע שגרתי עם האדם, או שלא היה בו כל שמץ של אנושיות רגילה, והיה בלתי נגיש לחלוטין לבני תמותה, הרי שאז, גם אם היה עובד רבות למענכם אך לא היה לכם כל מגע עמו ולא יכולתם לראות אותו, כיצד הייתם יכולים להכיר אותו? אלמלא ההתגלמות כבשר ודם הניחנים באנושיות רגילה, לא הייתה לאדם שום דרך להכיר את אלוהים. רק בזכות התגלמות האל כבשר ודם, האדם כשיר להיות מקורבו של האל בהתגלמותו כבשר ודם. האדם הופך למקורבו של האל מכיוון שהוא בא במגע עמו, מכיוון שהאדם שוהה במחיצתו ומארח לו חברה, וכך מכיר אותו בהדרגה. אלמלא כן, האם היה האדם עוסק בשאיפה הזו לשווא? במילים אחרות, עבודת האל אינה הדבר היחיד שמאפשר לאדם להיות מקורב לאל – גם העובדה שהתגלמות האל כבשר ודם היא מציאותית ורגילה תורמת לכך. רק בזכות התגלמות האל כבשר ודם יש לאדם הזדמנות למלא את חובתו ולעבוד את אלוהים האמיתי. האין זו האמת האמיתית והמעשית ביותר? כעת, האם אתם עדיין רוצים להפוך למקורבי אלוהים שבשמיים? רק כשאלוהים משפיל את עצמו במידה מסוימת, דהיינו רק כשהוא מתגלם כבשר ודם, יכול האדם להפוך למקורבו ולאיש סודו. מהות האל היא הרוח: כיצד האדם כשיר להיות מקורב לרוח הזו, שהיא כה מרוממת וכה בלתי נתפסת? רק כשרוח האל יורדת מגדולתה ומתגלמת כבשר ודם, והופכת לברייה שזהה כלפי חוץ לבן אדם, יכול האדם להבין את רצון האל וליפול בנחלתו. אלוהים מדבר ועובד בהתגלמותו כבשר ודם, חולק את השמחות, את רגעי הצער ואת המצוקות של האדם, חי באותו עולם שבו חי האדם, מגן על האדם ומנחה אותו, ובד בבד מטהר את האדם ומאפשר לו לזכות בישועתו ובברכתו. משזכה בדברים אלה, האדם מבין באמת ובתמים את רצון האל ורק אז הוא יכול להפוך למקורבו של אלוהים. זו האפשרות המעשית היחידה. אילו אלוהים היה בלתי נראה והאדם לא יכול היה לתפוס אותו, כיצד היה האדם יכול להפוך למקורב לו? האין זו דוקטרינה ריקה מתוכן?

כיצד יכול אדם שהגדיר את אלוהים בתפיסותיו לקבל את גילויי אלוהים?

עבודתו של אלוהים ממשיכה להתקדם, ועל אף שמטרת עבודתו נותרת ללא שינוי, האמצעים שבהם הוא עובד משתנים בהתמדה, ובאמצעותם משתנים גם חסידי אלוהים. ככל שעבודתו של אלוהים רבה יותר, כך האדם לומד להכיר את אלוהים יותר לעומק, וכך משתנה טבעו של האדם בהתאם, יחד עם עבודתו. אולם, כיוון שעבודתו של אלוהים משתנה תמיד, מי שאינו מכיר את עבודתה של רוח הקודש ואותם אנשים מגוחכים שאינם יודעים את האמת, נעשים למתנגדיו של אלוהים. עבודתו של אלוהים לעולם אינה מתאימה עצמה לתפיסותיו של האדם, משום שעבודתו תמיד חדשה ולעולם אינה ישנה. הוא לעולם אינו חוזר על עבודתו משכבר הימים, אלא מתקדם בהתמדה, בעבודה שלא נעשתה מעולם בעבר. כיוון שאלוהים אינו חוזר על עבודתו והאדם שופט תמיד את עבודתו של אלוהים היום על סמך עבודתו בעבר, קשה מאוד לאלוהים לבצע כל שלב של עבודה בעידן החדש. האדם מציב מכשולים רבים מדי! מחשבתו של האדם צרת אופקים מדי! איש אינו מכיר את עבודתו של אלוהים, אך כולם מגדירים עבודה זו. הרחק מאלוהים, האדם מאבד את החיים, האמת ואת ברכותיו של אלוהים, אך האדם אינו מקבל את החיים ולא את האמת, לא כל שכן את הברכות הגדולות יותר שאלוהים מעניק לאנושות. כל בני האדם מבקשים לזכות באלוהים, אך אינם מסוגלים לשאת שינויים כלשהם בעבודתו. מי שאינו מקבל את עבודתו החדשה של אלוהים מאמין שעבודתו של אלוהים אינה משתנה ונותרת תמיד במצב של קיפאון. לאמונתם, כל אשר נחוץ כדי לזכות בישועת נצח מאלוהים הוא לשמור על החוק, וכל עוד הם יתחרטו ויתוודו על חטאיהם, לבו של אלוהים יהיה שבע רצון לנצח. דעתם היא כי אלוהים יכול להיות רק האל שעל פי החוק והאל שנצלב למען האדם; דעתם היא גם כי אלוהים אינו אמור ואינו יכול לחרוג מכתבי הקודש. הדעות האלה בדיוק הן שכבלו אותם בחוזקה לחוק משכבר הימים והותירו אותם כבולים לכללים נוקשים. רבים עוד יותר מאמינים כי תהיה אשר תהיה עבודתו החדשה של אלוהים, עליה להיות מבוססת על ידי נבואות, וכי בכל שלב של עבודה כזו, על כל חסידיו הנאמנים לחזות בהתגלויות, שאם לא כן, העבודה הזו אינה יכולה להיות עבודתו של אלוהים. כבר אין זו משימה קלה לאדם ללמוד להכיר את אלוהים. אם בנוסף לכך לוקחים בחשבון את ללבו המגוחך של האדם ואופיו המרדני, המלא יהירות וחשיבות עצמית, קשה עוד יותר לאדם לקבל את עבודתו החדשה של אלוהים. האדם אינו לומד את עבודתו החדשה של אלוהים בקפידה ואינו מקבל אותה בענווה; במקום זאת, הוא מאמץ עמדה של בוז וממתין לגילוייו ולהנחייתו של אלוהים. האם אין זו התנהגותו של אדם המורד באלוהים ומתנגד לו? כיצד יכולים אנשים כאלה לזכות באישורו של אלוהים?

רק מי שהובא לידי שלמות יכול לחיות חיים בעלי משמעות

האמת היא שהעבודה הנעשית כעת היא כדי שבני האדם יזנחו את השטן, את אביהם הקדמון. כוונתם של כול השיפוטים על ידי הדבר, היא לחשוף את טבעה המושחת של האנושות ולאפשר לבני אדם להבין את מהות החיים. שיפוטים חוזרים ונשנים אלה חודרים כולם ללבבותיהם של בני האדם. כול שיפוט משפיע ישירות על גורלם ונועד לפצוע את לבם כדי שיוכלו לוותר על כול הדברים האלה וכך להכיר את החיים, את העולם המזוהם הזה, וכן את חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים ואת האנושות הזו שהושחתה על ידי השטן. ככול שיש יותר ייסורים ושיפוט מסוג זה, כך יכול לבו של האדם להיפצע יותר ורוחו יכולה להתעורר יותר. לעורר את רוחם של בני אדם אלה, שהושחתו באופן קיצוני והולכו שולל באופן העמוק ביותר, היא מטרתו של שיפוט מסוג זה. לאדם אין רוח, כלומר רוחו מתה לפני זמן רב והוא אינו יודע שיש גן עדן, אינו יודע שיש אלוהים ובוודאי אינו יודע שהוא נאבק בתוך תהום המוות. כיצד יוכל לדעת שהוא חי בגיהינום הזה עלי אדמות? כיצד יוכל לדעת שגווייתו המרקיבה נפלה, בגלל השחתתה על ידי השטן, אל תוך שאול המוות? כיצד יוכל לדעת שכול דבר על פני האדמה נהרס ללא תקנה על ידי האנושות? וכיצד יוכל לדעת שהבורא ירד היום אל האדמה והוא מחפש קבוצה של בני אדם מושחתים שאותם יוכל להושיע? גם לאחר שהאדם חווה כול זיכוך ושיפוט אפשרי, מצפונו הקהה עדיין מתעורר אך בקושי וכמעט שאינו מגיב. האנושות מנוונת כל כך! על אף ששיפוט מסוג זה דומה לברד האכזר הנופל מן השמיים, הוא מועיל ביותר לאדם. לולא נשפטו בני האדם כך, לא היתה כול תוצאה והיה זה בלתי אפשרי לחלוטין להושיע בני אדם מתהום האומללות. לולא עבודה זו, היה קשה מאוד לבני אדם להגיח מן השאול, מפני שלבם מת לפני זמן רבו ורוחם נרמסה לפני זמן רב על ידי השטן. כדי להושיע אתכם, אתם ששקעתם במעמקי הניוון, יש צורך לקרוא אליכם נמרצות, לשפוט אתכם נמרצות, ורק אז יתעורר לבכם הקר כקרח. בשרכם, רצונותיכם המופרזים, החמדנות והתאוותנות שלכם, מושרשים בכם עמוק מדי. הדברים האלה שולטים בלבבכם באופן כה תמידי, עד שאתם חסרי אונים להשליך מעליכם את עול המחשבות הפיאודליות והמנוונות האלה. אינכם משתוקקים לשנות את מצבכם הנוכחי או להימלט מהשפעת החושך. אתם בפשטות כבולים על ידי הדברים האלה. גם אם אתם יודעים שחיים כאלה כואבים מדי ושעולם כזה חשוך מדי, בכול זאת אין ולו לאחד מכם האומץ לשנות חיים מסוג זה. אתם כמהים רק לחמוק מחיים אמיתיים מסוג זה, לשחרר את נשמותיכם מכור המצרף ולחיות בסביבה שלווה ומאושרת הדומה לגן עדן. אינכם מוכנים לשאת קשיים כדי לשנות את חייכם הנוכחיים ואינכם מוכנים לחפש בתוך שיפוט וייסור אלה את החיים שעליכם להיווכח בהם. במקום זאת אתם חולמים חלומות בלתי מציאותיים לחלוטין על אותו עולם יפה שמעבר לבשר. החיים שאליהם אתם משתוקקים הם חיים שאתם יכולים לזכות בהם ללא מאמץ ומבלי לסבול כול כאב. זהו דבר בלתי מציאותי לחלוטין! מפני שהדבר שלו אתם מקווים אינו להביא לידי ביטוי חיים בעלי משמעות כבשר ודם ולזכות באמת במהלך תקופת חיים, כלומר לחיות למען האמת ולהגן על הצדק. אין אלה חיים שהייתם מחשיבים כחיים זוהרים ומסנוורים. אתם חשים כי לא יהיו אלה חיים קסומים או בעלי משמעות. בעיניכם, לחיות חיים כאלה פירושו יהיה באמת "למכור את עצמכם בזול"! על אף שאתם מקבלים היום את הייסורים האלה, הדבר שאתם עוסקים בו בכל זאת אינו זכייה באמת או חיי אמת בהווה, אלא יכולת להיכנס לחיים של אושר מעבר לבשר, מאוחר יותר. אינכם מחפשים את האמת ולא מגינים עליה, ובהחלט אינכם קיימים למען האמת. אינכם עוסקים היום בהיווכחות, אלא חושבים ללא הרף שיבוא יום שבו תביטו בשמיים הכחולים ותזילו דמעות מרות, בציפייה כי תילקחו לשמיים. האם אינכם יודעים שחשיבה כזו כבר מנותקת מן המציאות? אינך חדל לחשוב שהמושיע בעל טוב הלב והחמלה האינסופיים יבוא ללא ספק באחד הימים כדי לקחת אותך עמו, אותך שנשאת קשיים וסבל בעולם הזה, ושהוא ינקום ללא ספק את נקמתך, על שדוכאת והפכת קורבן. האם אינך מלא חטא? האם אתה היחיד שסבל בעולם הזה? נפלת בעצמך לתחומו של השטן וסבלת, אך בכול זאת אתה זקוק לאלוהים כדי שינקום את נקמתך? מי שאינו מסוגל למלא את דרישותיו של אלוהים – האם הוא אינו אויבו של אלוהים? מי שאינו מאמין באלוהים בהתגלמותו - האם הוא אינו צורר המשיח? מה ערכם של מעשיך הטובים? האם הם יכולים למלא את מקומו של לב העובד את אלוהים? אינך יכול לקבל את ברכתו של אלוהים רק על ידי עשיית כמה מעשים טובים, ואלוהים לא ינקום את נקמת העוולות שסבלת רק מפני שהיית קורבן ודוכאת. מי שמאמין באלוהים, אולם אינו מכיר את אלוהים, אך עושה מעשים טובים – האם גם הוא אינו מיוסר? אתה רק מאמין באלוהים, רק רוצה שאלוהים יתקן את העוולות שסבלת וינקום את נקמתן, ויעניק לך מפלט מאומללותך. אך אתה מסרב לשים לב לאמת ואינך צמא להביא את האמת לידי ביטוי. עוד פחות מכך אתה מסוגל להימלט מן החיים הקשים והריקים האלה. במקום זאת, בשעה שאתה חי את חייך כבשר ודם וחיי החטא שלך, אתה מצפה לאלוהים שיתקן את אי-הצדק שאתה סובל ויפזר את הערפל מעל קיומך. כיצד הדבר אפשרי? אם האמת ברשותך, אתה יכול להיות חסיד של אלוהים. אם יש ברשותך הבאה לידי ביטוי, אתה יכול להוות ביטוי לדבר אלוהים. אם יש לך חיים, אתה יכול ליהנות מברכתו של אלוהים. מי שברשותו האמת יכול ליהנות מברכתו של אלוהים. אלוהים מבטיח תיקון למי שאוהב אותו בכול לבו בנוסף לנשיאת קשיים וסבלות, ולא למי שאוהב רק את עצמו ונפל טרף להונאותיו של השטן. כיצד ייתכן שיהיה טוב, במי שאינו אוהב את האמת? כיצד ייתכן שיהיה צדק, במי שאוהב רק את הבשר? האם צדק וטוב אינם מתייחסים במלואם לאמת? האם הם אינם שמורים למי שאוהב את אלוהים בלב שלם? מי שאינו אוהב את האמת ואינו אלא גווייה מרקיבה – האם כול האנשים האלה אינם מטפחים בתוכם רוע? כול מי שאינו מסוגל לחיות לפי האמת – האם אינו אויב האמת? ומה באשר לכם?

בנוגע לתארים וזהות חלק 2

בתחילה, כשישוע טרם ביצע את כהונתו באופן רשמי, בדומה לתלמידים שהלכו בעקבותיו, גם הוא נכח לעתים במפגשים, שר מזמורים, אמר שבחים וקרא מן התנ"ך בבית המקדש. לאחר שהוטבל ועלה, ירדה עליו רוח הקודש באופן רשמי והחלה לעבוד, כשהיא חושפת את זהותו ואת הכהונה שהיה עליו לקחת על עצמו. קודם לכן, איש לא ידע את זהותו, ופרט למרים, גם יוחנן לא ידע. ישוע היה בן 29 כשהוטבל. לאחר שהטבלתו הושלמה, השמיים נפתחו ובא קול ואמר: "זהו בני אהובי אשר אני שבע רצון ממנו." לאחר שישוע הוטבל, החלה רוח הקודש לשאת עליו עדות בדרך זו. בטרם הוטבל בגיל 29, הוא חי חיי אדם רגיל, אכל כשאמור היה לאכול, ישן והתלבש כרגיל ודבר בו לא היה שונה מן האחרים. מובן שהיה זה רק מבחינת הבשר ודם של האדם. לעתים גם הוא היה חלש ולעתים גם הוא לא הצליח להבחין בדברים, ככתוב בכתבי הקודש: "חוכמתו גדלה ככל שגילו התקדם". דברים אלה רק מראים שהיתה לו אנושיות רגילה ושהוא לא היה שונה במיוחד מבני אדם רגילים אחרים. הוא אף גדל כאדם רגיל ולא היה בו דבר מיוחד. אולם הוא היה נתון להגנתו ולדאגתו של אלוהים. לאחר שהוטבל, החלו פיתוייו, ולאחר מכן הוא החל לבצע את כהונתו ולעבוד, והיו לו עוצמה, חוכמה וסמכות. אין זאת אומרת שרוח הקודש לא עבדה בו או לא היתה בתוכו לפני הטבלתו. גם לפני הטבלתו שכנה בו רוח הקודש, אך היא לא החלה לעבוד באופן רשמי, כי היו מגבלות למועדים שבהם אלוהים עושה את עבודתו, ויתרה מזאת, לבני אדם רגילים יש תהליך רגיל של גדילה. רוח הקודש שכנה בו תמיד. כשישוע נולד, הוא היה שונה מאחרים, והופיע כוכב הבוקר. קודם ללידתו, בא מלאך אל יוסף בחלום ואמר לו שמרים עתידה ללדת בן זכר ושהיא הרתה לרוח הקודש. גם מיד לאחר הטבלתו של ישוע, בזמן בו רוח הקודש החלה באופן רשמי בעבודתה, היא לא ירדה על ישוע. האמירה שרוח הקודש ירדה עליו כמו יונה מתייחסת לתחילתה הרשמית של כהונתו. רוח אלוהים היתה בתוכו קודם לכן, אך לא החלה בעבודתה מפני שהעת טרם הגיעה ורוח הקודש לא החלה לעבוד בפזיזות. רוח הקודש נשאה עליו עדות באמצעות ההטבלה. כשהוא עלה ויצא מן המים, החלה רוח הקודש לעבוד בו באופן רשמי, דבר שסימן כי אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם החל לממש את כהונתו והחל בעבודת הגאולה, כלומר עידן החסד החל באופן רשמי. כך יש מועדים לעבודתו של אלוהים, תהיה העבודה שהוא עושה אשר תהיה. לאחר הטבלתו של ישוע, לא חלו בו שינויים מיוחדים. הוא עדיין היה בדמותו המקורית כבשר ודם. אלא שהוא החל את עבודתו וחשף את זהותו, והיה מלא סמכות ועוצמה. במובן זה הוא היה שונה מבעבר. זהותו היתה שונה, כלומר חל שינוי משמעותי במעמדו. זו היתה עדותה של רוח הקודש ולא עבודה שנעשתה על ידי אדם. בתחילה, בני אדם לא ידעו, ולמדו לדעת מעט רק לאחר שרוח הקודש נשאה עדות על ישוע בדרך זו. אילו עשה ישוע עבודה אדירה בטרם נשאה עליו רוח הקודש עדות, אך ללא עדותו של אלוהים עצמו, תהיה עבודתו אדירה ככל שתהיה, בני האדם לעולם לא היו יודעים על זהותו, כי העין האנושית לא היתה מסוגלת לראות את זהותו. ללא שלב עדותה של רוח הקודש, איש לא יכול היה לזהותו כאלוהים בהתגלמותו. אילו לאחר שרוח הקודש נשאה עליו עדות, היה ישוע ממשיך לעבוד באותו אופן, ללא כול הבדל, לא היתה לכך השפעה כזו. ובכך מודגמת בעיקר גם עבודתה של רוח הקודש. לאחר שרוח הקודש נשאה עדות, היה עליה להתגלות, כך שניתן היה לראות בבירור שזהו אלוהים, שיש בו רוח אלוהים. עדותו של אלוהים לא היתה שגויה, והדבר יכול היה להוכיח שעדותו היתה נכונה. אילו העבודה שקדמה לכך והעבודה שבאה לאחר מכן היו זהות, כהונתו כבשר ודם ועבודתה של רוח הקודש לא היו מודגשות, והאדם לא היה מסוגל לזהות את עבודתה של רוח הקודש, משום שלא היה הבדל ברור. לאחר שנשאה עדות, היה על רוח הקודש לאשר את העדות הזו, ולפיכך היה עליה לבטא את חוכמתה וסמכותה בישוע, דבר שהיה שונה מבעבר. מובן שזו לא היתה השפעתה של ההטבלה. ההטבלה היא רק טקס, אלא שההטבלה היתה הדרך להראות שהגיעה העת לכך שיבצע את כהונתו. עבודה זו נועדה כדי להבהיר את עוצמתו האדירה של אלוהים, את עדותה של רוח הקודש, ורוח הקודש לקחה על עצמה אחריות לעדות זו עד הסוף ממש. גם בטרם ביצע את כהונתו, האזין ישוע לדרשות, הטיף והפיץ את הבשורה במקומות שונים. הוא לא עשה עבודה אדירה כלשהי מפני שלא הגיעה העת לביצוע כהונתו וכן מפני שאלוהים עצמו הסתתר בענווה בבשר ודם ולא עשה כול עבודה עד שהגיעה העת. הוא לא עשה עבודה לפני ההטבלה משתי סיבות: האחת מפני שרוח הקודש לא ירדה עליו באופן רשמי כדי שיוכל לעבוד (כלומר רוח הקודש לא העניקה לישוע את העוצמה והסמכות לעשות עבודה כזו) וגם אילו ידע את זהותו, ישוע לא היה מסוגל לעשות את העבודה שהתכוון לעשות מאוחר יותר, והיה עליו להמתין עד ליום הטבלתו. היה זה המועד שקבע אלוהים ואיש לא היה מסוגל להפר אותו, גם לא ישוע עצמו. ישוע עצמו לא יכול היה לקטוע את עבודתו שלו. מובן שהיתה זו ענוותו של אלוהים, וכן חוק עבודתו של אלוהים. לולא עבדה רוח אלוהים, איש לא יכול היה לעשות את עבודתה. דבר שני, בטרם הוטבל, הוא היה רק אדם רגיל ופשוט מאוד, שאינו שונה מאנשים רגילים ופשוטים אחרים. זהו היבט אחד של האופן שבו אלוהים בהתגלמותו לא היה על-טבעי. אלוהים בהתגלמותו לא הפר את הסדריה של רוח אלוהים. הוא עבד בדרך מסודרת ורגילה מאוד. רק לאחר ההטבלה היתה לעבודתו סמכות ועוצמה. כלומר על אף שהיה אלוהים בהתגלמותו, הוא לא ביצע מעשים על-טבעיים כלשהם, וגדל בדומה לבני אדם רגילים אחרים. אילו ישוע היה יודע כבר את זהותו ועושה עבודה אדירה בכל הארץ קודם להטבלתו, וכן היה שונה מבני אדם רגילים ומפגין בפני כול שהוא יוצא דופן – לא זו בלבד שלא היה מתאפשר ליוחנן לעשות את עבודתו, אלא גם לא היתה כל דרך שבה אלוהים יכול היה להתחיל בשלב הבא של עבודתו. וכך הדבר היה מוכיח שהדברים שאלוהים עשה השתבשו, ולאדם היה נדמה שרוח אלוהים ואלוהים בהתגלמותו בבשר ודם לא באו ממקור זהה. לכן עבודתו של ישוע המתועדת בכתבי הקודש היא עבודה שהוא ביצע לאחר שהוטבל, עבודה שנעשתה במהלך שלוש שנים. בכתבי הקודש לא מתועד מה עשה בטרם הוטבל, מפני שלא עשה את עבודת האל בטרם הוטבל. הוא היה רק אדם רגיל, וייצג אדם רגיל. בטרם החל ישוע לממש את כהונתו, הוא לא היה שונה מבני אדם רגילים, ואחרים לא יכולים היו לראות בו הבדל כלשהו. רק לאחר שהגיע לגיל 29 ידע ישוע שהוא בא להשלים שלב בעבודתו של אלוהים. קודם לכן גם הוא עצמו לא ידע זאת, משום שהעבודה שעשה אלוהים לא היתה על-טבעית. כשהוא נכח במפגש בבית הכנסת בגיל שתים עשרה, מרים חיפשה אותו, והוא אמר רק משפט אחד, בדומה לכול ילד אחר: "אמא! אינך יודעת שעליי להעדיף את רצון אבי על פני כול דבר אחר?" כיוון שמרים הרתה את ישוע לרוח הקודש, האם לא ייתכן שהוא היה מיוחד בדרך כלשהי? אך משמעות הייחוד שלו לא היתה שהוא היה על-טבעי, אלא רק שהוא אהב את אלוהים יותר מכול ילד צעיר אחר. על אף שמראהו היה אנושי, מהותו היתה עדיין מיוחדת ושונה מאחרים. אך רק לאחר ההטבלה הוא חש באמת כיצד רוח הקודש עובדת בתוכו, חש שהוא אלוהים עצמו. רק כשהגיע לגיל 33 הוא הבין באמת שרוח הקודש מתכוונת לבצע דרכו את עבודת הצליבה. בגיל 32, הוא הכיר כמה אמיתות פנימיות, ככתוב בבשורה על פי מתי: "ענה שמעון פטרוס ואמר: 'אתה המשיח, בן האל החי... מאותו זמן, ישוע התחיל להבהיר לתלמידיו שהוא צריך ללכת לירושלים ולסבול הרבה מידי הזקנים והכוהנים הגדולים והסופרים, ולהיהרג, ולקום לתחייה ביום השלישי". הוא לא ידע מראש איזו עבודה עליו לעשות, אלא רק במועד מסוים. הוא לא ידע הכול מייד כשנולד. רוח הקודש עבדה בו בהדרגה והיה בעבודה הזו תהליך. אם ידע מן ההתחלה שהוא אלוהים, המשיח ובן האלוהים בדמות בשר ודם, שעליו לממש את עבודת הצליבה, מדוע לא עבד קודם לכן? מדוע רק לאחר שסיפר לתלמידיו על כהונתו, חש ישוע צער והתפלל לכך ברצינות? מדוע פתח לו יוחנן את הדרך והטביל אותו בטרם הבין דברים רבים שלא הבין קודם לכן? הדבר מוכיח שהיתה זו עבודתו של אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, ולכן כדי שיבין ויגשים, היה תהליך, כי הוא היה אלוהים בהתגלמותו בבשר ודם, שעבודתו היתה שונה מזו הנעשית ישירות על ידי רוח הקודש.

בנוגע לתארים וזהות חלק 1

אם ברצונך להיות ראוי לשימושו של אלוהים, עליך להכיר את עבודתו של אלוהים; עליך להכיר את העבודה שהוא עשה בעבר (בתנ"ך ובברית החדשה), ויתרה מזאת, עליך להכיר את עבודתו כיום. כלומר, עליך להכיר את שלושת שלבי עבודתו של אלוהים במהלך 6,000 שנה. אם אתה מתבקש להפיץ את הבשורה, לא תוכל לעשות זאת מבלי להכיר את עבודתו של אלוהים. בני אדם ישאלו אותך על כתבי הקודש, התנ"ך והדברים שאמר ועשה ישוע בזמנו. הם יאמרו, "האם האל שלכם אמר לכם את כול זה? אם הוא אינו יכול לומר לכם מה באמת מתרחש בכתבי הקודש, הוא אינו אלוהים; אם הוא יכול, נשתכנע". בתחילה, הרבה ישוע לדבר עם תלמידיו על התנ"ך. כול דבר שקראו היה מן התנ"ך; הברית החדשה נכתבה רק כמה עשורים לאחר שישוע נצלב. כדי להפיץ את הבשורה, עליכם לתפוס בעיקרון את האמת הפנימית של כתבי הקודש ואת עבודתו של אלוהים בישראל, כלומר העבודה שעשה יהוה. וכן עליכם להבין את העבודה שעשה ישוע. אלה הם הנושאים המעניינים יותר מכול את כול בני האדם, ואין להם הבנה של[א] שני שלבי העבודה האלה. בעת הפצת הבשורה, הניחו תחילה בצד את הדיבורים על עבודתה של רוח הקודש כיום. שלב העבודה הזה הוא מעבר להישג ידם, מפני שהדבר שבו אתם עוסקים הוא הדבר הנשגב מכול: הכרת אלוהים והכרת עבודתה של רוח הקודש, ודבר אינו נעלה יותר משני הדברים האלה. אם תדברו תחילה על הדברים הנשגבים, יהיה זה יותר מדי עבורם, כי איש מהם לא חווה עבודה כזו של רוח הקודש. אין לכך תקדים ולא קל לאדם לקבל זאת. חוויותיהם הן דברים ישנים מן העבר, עם עבודה של רוח הקודש מדי פעם. הם אינם חווים את עבודתה של רוח הקודש כיום ולא את רצונו של אלוהים כיום. הם עדיין פועלים על פי המנהגים הישנים, ללא אור חדש וללא דברים חדשים.

עליכם לדעת כיצד האנושות כולה התפתחה עד היום חלק 2

ראשית, אלוהים ברא את אדם וחוה, והוא ברא גם נחש. מבין כל הברואים, הנחש היה הארסי ביותר. גופו הכיל ארס, והשטן השתמש בארס הזה כדי לנצל את הנחש. היה זה הנחש שפיתה את חוה לחטוא. אדם חטא לאחר שחוה חטאה, ואז שניהם למדו להבחין בין טוב ורע. אם יהוה ידע מראש שהשטן יפתה את חוה, ושחוה תפתה את אדם, מדוע הוא שם את כולם בתוך הגן? אם הוא היה מסוגל לחזות את הדברים האלה, מדוע הוא ברא נחש ושם אותו בתוך גן עדן? מדוע היה בגן עדן הפרי של עץ הדעת טוב ורע? האם אלוהים תכנן שהם יאכלו מהפרי? כשיהוה בא, גם אדם וגם חוה לא העזו להתייצב בפניו, ורק אז נודע ליהוה שהם אכלו מעץ הדעת טוב ורע, ונפלו קורבן לתכסיסיו של הנחש. בסופו של דבר, אלוהים קילל את הנחש, וקילל גם את אדם וחוה. כששניהם אכלו מפרי העץ, יהוה לא היה מודע לכך. האנושות הושחתה עד כדי כך שהיא הפכה לרעה ולמופקרת מבחינה מינית, ואפילו עד כדי כך שהדברים שבני האדם החזיקו בלבם היו כולם דבר רשע וחטא. הם כולם הפכו לטמאים. לפיכך, יהוה התחרט על כך שהוא ברא את האנושות. לאחר מכן, הוא ביצע את העבודה של השמדת העולם באמצעות מבול, שאותו שרדו נח ובניו. יש דברים שהם לא כל כך מסובכים ועל-טבעיים כמו שבני האדם מדמיינים. יש כאלה ששואלים: "מכיוון שאלוהים ידע שהארכי-מלאך יבגוד בו, מדוע הוא ברא אותו?" אלה העובדות: לפני שאלוהים ברא את הארץ, הארכי-מלאך היה החשוב במלאכי השמיים. הייתה לו סמכות על כל מלאכי השמיים. זו הייתה הסמכות שאלוהים העניק לו. למעט אלוהים עצמו, הארכי-מלאך היה החשוב ביותר בשמיים. כשאלוהים ברא בהמשך את האנושות, הארכי-מלאך בגד באלוהים בגידה גדולה עוד יותר על פני האדמה. אני אומר שהוא בגד באלוהים משום שהוא רצה לנהל את האנושות ורצה שסמכותו תהיה גדולה מזו של אלוהים. הארכי-מלאך הוא שפיתה את חוה לחטוא. הוא עשה זאת משום שהוא רצה לכונן את מלכותו על פני האדמה ולגרום לאנושות לבגוד באלוהים ולהישמע לו במקום זאת. הוא ראה שהיו דברים רבים מאוד שנשמעים לו. המלאכים נשמעו לו, וכך גם בני האדם על פני האדמה. עוף הכנף למינהו והבהמה למינה, העצים, היערות, ההרים, הנהרות, וכל הדברים על פני האדמה היו בהשגחתו של האדם – כלומר, אדם וחוה – כשאדם וחוה נשמעו לו. לפיכך, הארכי-מלאך רצה שסמכותו תהיה גדולה מזו של אלוהים, ורצה לבגוד באלוהים. לאחר מכן, הוא גרם למלאכים רבים לבגוד באלוהים, והם הפכו לרוחות הטמאות השונות. התפתחותה של האנושות עד היום נבעה מההשחתה שעשה הארכי-מלאך, הלא כן? הסיבה היחידה לכך שהאנושות נמצאת במצבה הנוכחי היא שהארכי-מלאך בגד באלוהים והשחית את האנושות. העבודה ההדרגתית הזו כלל לא מופשטת ופשוטה כפי שבני האדם מדמיינים אותה. השטן הוציא לפועל את בגידתו מסיבה מסוימת, אך בני האדם לא מסוגלים לתפוס דבר פשוט כל כך. מדוע אלוהים ברא את השמיים והארץ וכל צבאם, ומדוע הוא ברא גם את השטן? אם אלוהים מתעב את השטן כל כך, ואם השטן הוא אויבו של אלוהים, מדוע אלוהים ברא את השטן? בכך שהוא ברא את השטן, הוא ברא לעצמו אויב, הלא כן? אלוהים לא באמת ברא לעצמו אויב – הוא ברא מלאך, ומאוחר יותר, המלאך בגד בו. מעמדו של המלאך לא היה רם כל כך, ולכן הוא רצה לבגוד באלוהים. אפשר לומר שזה היה צירוף מקרים, אך זו הייתה גם מגמה בלתי-נמנעת. הדבר דומה לכך שבן אדם מת בגיל מסוים. הדברים כבר התפתחו עד שלב מסוים. יש גם בני אדם מגוחכים שאומרים: "מאחר שהשטן הוא האויב שלך, מדוע בראת אותו? האם לא ידעת שהארכי-מלאך יבגוד בך? הרי אתה יכול לראות הכל מעולם עד עולם, הלא כן? האם אתה לא מכיר את אופיו? מאחר שניכר שידעת שהוא יבגוד בך, מדוע מינית אותו לארכי-מלאך? אפילו אם נתעלם מעניין הבגידה, הוא עדיין הוביל כל כך הרבה מלאכים וירד אל עולמם של בני התמותה כדי להשחית את האנושות. עד היום, לא הצלחת להשלים את תוכנית הניהול בת ששת אלפי השנים. האם זה נכון?" אתה מקשה על עצמך יותר ממה שנחוץ, הלא כן? אחרים אומרים: "אלמלא השטן השחית את האנושות עד עצם היום הזה, אלוהים לא היה מושיע כך את האנושות. במקרה כזה, חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים לא היו מתגלות. איפה הייתה מתבטאת חוכמתו? לפיכך, אלוהים ברא את אנושות למען השטן. בעתיד, אלוהים יגלה את כול יכולתו – אחרת, כיצד יוכל האדם לגלות את חוכמתו של אלוהים? אלמלא האדם התנגד לאלוהים והתמרד נגדו, לא היה צורך שמעשיו של אלוהים יבואו לידי ביטוי. אילו הבריאה כולה הייתה עובדת את אלוהים ונשמעת לו, לא הייתה לו עבודה לעשות." התפיסה הזו אפילו רחוקה יותר מהמציאות, מכיוון שאלוהים לא טמא בשום אופן, ולכן הוא לא יכול לברוא טומאה. הוא מגלה את מעשיו כעת רק על מנת להביס את אויבו, להושיע את האנושות שהוא ברא, להביס את השדים ואת השטן ששונאים אותו, בוגדים בו ומתנגדים אליו, שהיו בעבר בריבונותו והיו שייכים לו בראשית. הוא רוצה להביס את השדים האלה ולגלות בכך את כול יכולתו לעיני כל. האנושות וכל הדברים על פני האדמה מצויים כעת בתחומו של השטן ובתחומם של הרשעים. אלוהים רוצה לגלות את מעשיו לעיני כל, כדי שבני האדם יוכלו להכיר אותו. כך הוא יביס את השטן וינצח כליל את אויביו. כלל העבודה הזו מתבצעת באמצעות גילוי מעשיו. כל ברואיו של אלוהים מצויים בתחומו של השטן, ולכן אלוהים רוצה לגלות להם את כול יכולתו, ולהביס בכך את השטן. אלמלא השטן היה קיים, אלוהים לא היה צריך לגלות את מעשיו. אילולא הטרדתו של השטן, אלוהים היה בורא את האנושות ומאפשר לה לחיות בגן עדן. מדוע אלוהים מעולם לא גילה את כל מעשיו למלאכים או לארכי-מלאך לפני בגידתו של השטן? אילו המלאכים והארכי-מלאך היו מכירים אותו, ואילו הם נשמעו לו בראשית, הוא לא היה מוציא לפועל את המעשים חסרי המשמעות האלה. קיומם של השטן והשדים הם הסיבה לכך שבני האדם מתנגדים לו ולכך שהם מלאים עד אפס מקום בטבע מרדני, ולכן אלוהים רוצה לגלות את מעשיו. משום שהוא רוצה להילחם בשטן, על אלוהים להשתמש בסמכותו שלו כדי להביס את השטן, ולהשתמש בכל מעשיו כדי להביס את השטן. כך, עבודת הישועה שאלוהים מבצע בקרב בני האדם תאפשר לאנושות לראות את חוכמתו ואת כול יכולתו. העבודה שאלוהים עושה כיום היא משמעותית, והיא לא דומה כהוא זה לדברים הבאים של בני אדם מסוימים: "העבודה שאתה עושה מכילה סתירות, הלא כן? רצף העבודה הזה בסך הכל נועד להטריח את עצמך, הלא כן? בראת את השטן, ואז הנחת לו לבגוד בך ולהתנגד אליך. בראת את האנושות, ומסרת אותה לידי השטן, והנחת לאדם וחווה להתפתות. מכיוון שעשית את כל הדברים האלה בכוונה תחילה, מדוע אתה מתעב את האנושות? מדוע אתה מתעב את השטן? אלה דברים שגרמת להם בעצמך, הלא כן? למה לך לשנוא אותם?" בני אדם מגוחכים רבים יאמרו זאת. הם רוצים לאהוב את אלוהים, אך בלבם הם מתלוננים על אלוהים – איזו סתירה! אתם לא מבינים את האמת, יש לכם יותר מדי מחשבות על-טבעיות, ואתם אפילו טוענים שזו שגיאה של אלוהים – כמה שאתם מגוחכים! אתם אלה שמעוותים את האמת. זו לא שגיאה של אלוהים! יש בני אדם שאפילו יתלוננו שוב ושוב: "אתה זה שברא את השטן, ואתה זה שנתן את האנושות לשטן. יש לאנושות טבע שטני. במקום לסלוח לה, אתה מתעב אותה במידת מה. בהתחלה אהבת את האנושות במידת מה. בעטת את השטן אל תוך עולמו של האדם, וכעת אתה מתעב את האנושות. אתה הוא זה שמתעב ואוהב את האנושות – מה ההסבר לכך? האם זו לא סתירה? ללא קשר לאופן שבו מביטים בכך, כך קרה הדבר בשמיים. הארכי-מלאך בגד כך באלוהים, והאנושות הושחתה כך, והיא ממשיכה כך עד היום. אפשר לנסח זאת בדרכים שונות, אך זה כל הסיפור. עם זאת, עליכם להבין שאלוהים עושה את העבודה של היום כדי להושיע אתכם, וכדי להביס את השטן.

עליכם לדעת כיצד האנושות כולה התפתחה עד 1היום חלק

העבודה כולה השתנתה בהדרגה עם הזמן, במהלך 6,000 השנים. השינויים בעבודה הזו התרחשו בהתאם לנסיבות של העולם כולו. עבודת הניהול של אלוהים השתנתה בהדרגה רק על פי מגמות ההתפתחות של האנושות כולה. היא לא הייתה מתוכננת עוד מראשית הבריאה. לפני שהעולם נברא, או מיד לאחר מכן, יהוה עוד לא תכנן את השלב העבודה הראשון, את שלב החוק; ולא את שלב העבודה השני, את שלב של חסד; ולא את שלב העבודה השלישי, את שלב הכיבוש, שבמהלכו הוא יעבוד תחילה בקרב קבוצה של בני אדם – כמה מצאצאי מואב – ואז הוא יכבוש את התבל כולה. הוא לא אמר את הדברים האלה לאחר שהוא ברא את העולם, הוא לא אמר את הדברים האלה אחרי מואב, וקל וחומר שלא לפני לוט. כל עבודתו נעשתה באופן ספונטני. כך בדיוק התפתחה עבודת הניהול המלאה שלו, בת ששת אלפי השנים. הוא בשום אופן לא כתב את התוכנית הזו כתרשים מסכם להתפתחותה של האנושות לפני שהוא ברא את העולם. בעבודתו, אלוהים מביע באופן ישיר את מה שהינו. הוא לא מתאמץ כדי לגבש תוכנית. כמובן, נביאים רבים נשאו נבואות רבות, אך בכל זאת אי-אפשר לומר שעבודתו של אלוהים הייתה תמיד בהתאם לתוכנית מדוקדקת. הנבואות נישאו בהתאם לעבודה הממשית של אלוהים. כל עבודתו של אלוהים היא העבודה הממשית ביותר. הוא מבצע את עבודתו על פי ההתפתחות לאורך הזמן, והוא מבצע את עבודתו הממשית ביותר על פי האופן שבו דברים משתנים. עבורו, ביצוע עבודתו דומה למתן תרופה לטיפול במחלה. הוא מתבונן בעודו עושה את עבודתו. הוא עובד לפי מה שהוא רואה. בכל שלב בעבודתו, הוא מסוגל לבטא את חוכמתו הרבה ולבטא את יכולותיו הרבות. הוא מגלה את חוכמתו הרבה ואת סמכותו הרבה בהתאם לעבודה של העידן המסוים, והוא מאפשר לכל אחד מבני האדם שהוא החזיר במהלך העידנים האלה לראות את כל טבעו. הוא ממלא את הצרכים של בני האדם ומבצע את העבודה שעליו לעשות בהתאם לעבודה שצריכה להיעשות בכל עידן. הוא ממלא את הצרכים של בני האדם על פי המידה שבה השטן השחית אותם. כך היה כשיהוה ברא בהתחלה את אדם וחוה כדי לאפשר להם להגשים את הווייתו של אלוהים על פני האדמה ולהעיד על אלוהים בבריאה. אולם חוה חטאה לאחר שהנחש פיתה אותה, ואדם עשה כמוה, ויחדיו הם אכלו בגן מפרי עץ הדעת טוב ורע. על כן, הייתה ליהוה עבודה נוספת לבצע בקרבם. הוא ראה את מערומיהם וכיסה את גופם בבגדים מעורות של חיות. לאחר מכן, הוא אמר לאדם, "כי-שמעת לקול אשתך, ותאכל מן-העץ, אשר צויתיך לאמור לא תאכל ממנו – ארורה האדמה, בעבורך ... כי-עפר אתה, ואל-עפר תשוב." ואל האישה הוא אמר, "הרבה ארבה עיצבונך והרֹנך – בעצב, תלדי בנים; ואל-אישך, תשוקתך, והוא, ימשָׁל-בך." מאותו רגע ואילך, הוא גירש אותם מגן עדן והכריח אותם לחיות מחוץ לגן, כפי שהאדם המודרני חי כיום על פני האדמה. כשאלוהים ברא את האדם בראשית, הוא לא התכוון לאפשר לאדם להתפתות בפיתויו של הנחש לאחר שהוא נברא, ואז לקלל את האדם ואת הנחש. לא הייתה לו תוכנית כזו. בסך הכל, האופן שבו הדברים התגלגלו הוא שחייב אותו לבצע עבודה חדשה בתוך הבריאה שלו. לאחר שיהוה ביצע את העבודה הזו בקרב אדם וחווה על פני האדמה, האנושות המשיכה להתפתח במשך אלפי שנים, עד שאלוהים ראה "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל-יצר מחשבות לבו, רק רע כל-היום. ויינחם יהוה, כי-עשה את-האדם בארץ; ויתעצב, אל-לבו. ... ונח, מצא חן בעיני יהוה." כעת הייתה ליהוה עוד עבודה חדשה לעשות, מכיוון שהאנושות שהוא ברא הפכה לחוטאת מדי לאחר פיתוי הנחש. לאור הנסיבות האלה, אלוהים בחר את משפחתו של נח מבין כל בני האדם וחס עליה, וביצע את עבודת השמדתו את העולם באמצעות מבול. האנושות המשיכה להתפתח כך עד עצם היום הזה, תוך שהיא נעשית יותר ויותר מושחתת, וכשההתפתחות האנושית תגיע לשיאה, יהיה זה גם סופה של האנושות. מראשית העולם ועד סופו, האמת הפנימית של עבודתו של אלוהים תמיד הייתה כזו. הדבר דומה לאופן שבו בני האדם ימוינו לפי סוגם. בני האדם בשום אופן לא נועדו כל אחד לקטגוריה שהוא שייך לה מלכתחילה, אלא שבני האדם ממוינים לקטגוריות בהדרגה רק לאחר שהם עברו תהליך של התפתחות. בסופו של דבר, כל מי שלא יכול לגמרי לזכות בישועה ישוב לאבותיו. דבר מעבודותיו של אלוהים בקרב האנושות לא היה כבר מוכן בעת בריאת העולם. התפתחות הדברים היא שאפשרה לאלוהים לבצע את עבודתו שלב אחר שלב, באופן מציאותי ומעשי, בקרב בני האדם. בדיוק כפי שיהוה אלוהים לא ברא את הנחש כדי שיפתה את האישה. זו לא הייתה התוכנית הספציפית שלו, וזה לא היה משהו שהוא גזר מראש בכוונה תחילה. אפשר לומר שזה היה דבר בלתי צפוי. אם כן, זוֹ הסיבה שיהוה גֵירֵש את אדם וחוה מִגן עדן ונשבע לעולם לא לברוא שוב את האדם. אולם בני האדם מגלים את חוכמתו של אלוהים רק על סמך היסוד הזה, בדיוק כמו העניין שציינתי קודם לכן: "חוכמתי מתממשת על יסוד מזימותיו של השטן." ללא קשר לשאלות כמה האנושות הושחתה ואיך הנחש פיתה אותה, חוכמתו של יהוה בכל זאת קיימת. לפיכך, הוא עסק בעבודה חדשה מאז שהוא ברא את העולם, ואף אחד משלבי עבודתו לא חזר על עצמו אי-פעם. השטן הוציא לפועל מזימות ללא-הרף והשחית את האנושות ללא הרף, ויהוה אלוהים גם הוא ביצע את עבודתו החכמה ללא-הרף. הוא מעולם לא נכשל, והוא מעולם לא חדל מעבודתו מאז בריאת העולם ועד היום. אחרי שהשטן השחית את האנושות, אלוהים עבד ללא-הרף בקרב בני האדם כדי להביס את אויבו שמשחית את האנושות. הקרב הזה יימשך מהראשית ועד סוף העולם. בעשותו את כל העבודה הזו, לא זו בלבד שאלוהים מאפשר לאנושות שהשטן השחית לקבל את ישועתו האדירה של אלוהים, אלא שהוא גם מאפשר לה לראות את חוכמתו, את כול יכולתו ואת סמכותו. בסופו של דבר, הוא יאפשר לאנושות לראות את טבעו הצודק, כשהוא יעניש את הרשעים ויגמול לטובים. אלוהים נלחם בשטן עד עצם היום הזה, והוא מעולם לא נחל תבוסה, מכיוון שהוא אל חכם, ומכיוון שחוכמתו יוצאת לפועל על יסוד מזימותיו של השטן. על כן, לא זו בלבד שאלוהים גורם לכל צבא השמיים להישמע לסמכותו, אלא שהוא גורם גם לכל צבא הארץ לנוח תחת הדום רגליו, ולא פחות מכך, הוא מטיל ייסורים על עושי הרעה שפולשים אל האנושות ומפריעים לה. כל תוצאות העבודה נובעות מחוכמתו של אלוהים. הוא מעולם לא גילה את חוכמתו לפני קיומה של האנושות, משום שלא היו לו אויבים בשמיים, בארץ או בתבל כולה, ומשום שלא היו כוחות חושך שפלשו לכל יצור טבעי. לאחר שהארכי-מלאך בגד בו, אלוהים ברא את האנושות על פני האדמה, ולמען האנושות, הוא פתח במלחמתו בת אלפי השנים נגד השטן, הארכי-מלאך – מלחמה שהולכת ומתלהטת עם כל שלב חדש. חוכמתו וכול יכולתו של אלוהים נוכחות בכל אחד מהשלבים האלה. רק כעת, כל הדברים בשמיים ובארץ רואים את חוכמתו של אלוהים, כול יכולתו, ובפרט, את היותו אמיתי. הוא עדיין מבצע את עבודתו באותו אופן מציאותי כיום. בנוסף, בזמן שאלוהים מבצע את עבודתו, הוא גם מגלה את חוכמתו ואת כול יכולתו. הוא מאפשר לכם לראות את האמת הפנימית של כל שלב בעבודתו, לראות בדיוק כיצד אפשר להסביר את כול יכולתו של אלוהים, ובפרט, כיצד אפשר להסביר את היותו מציאותי.